משנה ב: זֶה חוֹמֶר בָּאָדָם מִבַּשּׁוֹר, שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבוֹשֶׁת. וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. וְשׁוֹר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא נֶזֶק, וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת:
כפי שהתבאר במשנה לעיל, אדם החובל בחבירו חייב בחמשה דברים, מוסיפה משנתנו ואומרת, דבר זֶה, הוא חוֹמֶר – דבר חמור שיש בָּאָדָם המזיק מִבְּשּׁוֹר המזיק, שֶׁהָאָדָם שהזיק אדם מְשַׁלֵּם נֶזֶק, צַעַר, רִפּוּי, שֶׁבֶת, וּבוֹשֶׁת. וְאם הכה אשה מעוברת ויצאו ילדיה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. וְאילו שׁוֹר שהזיק אדם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם [-אין בעליו משלמים] אֶלָּא נֶזֶק, וּפָטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.
