י) המפריש עולת ראייתו, ומת, היורשין חייבין להביאה.
מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות, שנאמר 'אלה תעשו לה' במועדיכם, לבד מנדריכם ונדבותיכם', מכלל [-מוכח מלשון הפסוק] שקרבין ברגל. ומה שנאמר בהמשך הפסוק 'לעולותיכם', היינו כמו עולת מצורע ועולת יולדת, 'ולמנחותיכם', להביא [-לרבות] מנחת חוטא ומנחת קנאות, שקרבים בחול המועד, 'ולשלמיכם', לרבות שלמי נזיר, הכל קריבין במועד, ואין קריבין ביום טוב.
יא) ומי שהיה לו אוכלים מרובים ונכסים מועטין, מביא שלמי חגיגה מרובין, כדי שיהא לו בשר רב לאכילה, ועולות ראייה, העולות כליל על המזבח, מועטין. היו לו אוכלין מועטין ונכסים מרובין, מביא עולות ראייה מרובות, ושלמי חגיגה מועטות. היו זה וזה [-אוכלים ונכסים] מועט, על זה אמרו לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים. היו לו זה וזה מרובה, על זה נאמר 'כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך'.
