ח) עולת ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין [-אין הקרבתם דוחה] לא את השבת ולא את הטומאה, לפי שאין להן זמן קבוע כקרבנות הצבור, שהרי אם אינו חוגג היום, חוגג למחר, כמו שביארנו. אבל דוחין את יום טוב, ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות, מקריבין עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה, שאין אלו נדרים ונדבות אלא חובות.
ט) כשמקריב המקריב עולת ראייתו ושלמי חגיגתו ושמחתו ביום טוב, סומך עליהן בכל כחו, כדרך שעושה בשאר הימים, אף על פי שסמיכה אינה מעכבת, כמו שביארנו במעשה הקרבנות, לא גזרו עליה חכמים איסור משום שבות, אלא הדבר מותר.
תפריט
תפריט
שני
כ"ד אייר התשפ"ו
