החוטא בשוגג צריך לעשות תשובה מעולה, ואם אינו חוזר בתשובה, ענוש יענש. ובזמן שהיה בית המקדש קיים, היה מביא קרבן על חטאו, ועושה תשובה, ומתכפר. וגם עתה שאין בית המקדש קיים צריך הוא לעשות תשובה, ובמקום קרבן יקיים 'ונשלמה פרים שפתינו'. והמון העם חושבים שכשחטא בשוגג הוא פטור לגמרי, ואף אם מצטער מעט – תיכף חלף הלך צערו. ובעוונותינו הרבים, אדם מצטער יותר על אבידת מטבע אחת, ממה שמצטער על עבירה אחת. ולפי האמת ראוי להצטער ולהתמרמר על העבירה צער בנפש, יותר ויותר מעל פרידת נפשו מגופו. וכמו שההורג בנו יחידו בשוגג, בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, כן ביותר צריך להצטער על העבירה, אפילו בשוגג. וכמו שהשופך קיתון של שמן על בגדיו הנאים ביותר, אפילו בשוגג, בגדיו מתלכלכים, ואם הם בגדי המלך – ענוש יענש על אשר לא פקח עיניו ולא נזהר בזהירות מרבה, ואם היה באונס, אמנם לא יענש, אבל על כל פנים צריך הוא לתקן את אשר עיוות ולכבס הבגדים היטב ולתקנם ולהחזירם לקדמותם, כן הדבר הזה. שאמנם החוטא במזיד יגדל ענשו ביותר, אך גם החוטא בשוגג ענוש יענש על אשר לא היתה יראת השם על פניו, להיזהר בזהירות יתירה ולעמד על המשמר להישמר מן החטא כמפני חרב, ולא חתר ולא השתדל לידע את האסור כדי לפרוש ממנו, ואמנם לא יגדל ענשו כל כך כמו החוטא במזיד, אבל על כל פנים צריך לתקן את אשר עותו כמו החוטא במזיד:
תפריט
תפריט
ראשון
כ"ג אייר התשפ"ו
