כשם שמצוה לשמוע דברי חכמים המלמדים לאדם לדעת את חקי האלוקים ואת תורותיו, ואיזוהי דרך ישרה אשר ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשו, כך לעומת זאת אמרו חז"ל אל ישמיע אדם לאזנו דברים בטלים, שהאזנים נכוות תחלה לאיברים. ועוד אמרו, מפני מה האצבעות דומות ליתדות, והאוזן כולה קשה והאליה רכה, שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף את האליה לתוכה, ויתן אצבעו עליה כדי שלא לשמוע.
ויש בני אדם שמתענגים מאד לשמוע חידושים, ויש אדם שאם יראה שנים שמדברים ולא שמע מה הם מדברים, או ששמע חצי דבר ולא שמע כולו – נפשו יוצאה ומכרכר כמה כרכורים ומשתדל בכל עוז לידע את הדבר, לא ישקט ולא ינוח עד שידעהו. והוא הבל ורעות רוח, שאם הדבר יש צורך שידעהו, יבקשהו ממקומו להודיעו, ואם אין צורך שידעהו, מה יתן לו ומה יוסיף לידע דברים בטלים. וזה שיש בו מדה רעה זו, כמה רעות עושה, שמניח התורה מקור מים חיים, לחצוב בורות נשברים, לשמוע דברי חידושים, והן הן יהיו בעוכריו לערבב דעתו בתפלתו, כי כל החידושים ששמע כולם נקבצו ובאו לו למוחו בשעת תפלתו. ומתוך שתאב לשמוע דברי חידושים, ישמע כל מיני דבורים אסורים, ואם ישתוק ולא ימחה, ענוש יענש כמו אותו שסיפר את הדברים. ומתוך שנפשו חשקה לדעת חידושים, יבוא לחטט לידע סוד אחר, ולשמוע תחת החלון ואחרי הכותל סודותיהם של אחרים, ועובר על 'לא תלך רכיל בעמך'.
לכן טוב לגבר אשר לא ישמע לקול מלחשים, כי אם לאשר בתורה רוחשים, והדברים יהיו נזכרים ונעשים, ובזה יזכה לעולם הבא לשבת בקהל קדושים:
