הנה כי כן, אל כל המקום שיש מדרש, ירוץ האדם כצבי לשמוע וללמוד, כי אין מדרש בלא חדוש. ובוא וראה עד כמה צריך לטרוח ולרוץ על דברי תורה, שהרי נאמר 'לא בשמים היא ולא מעבר לים היא', ואמרו חז"ל שאם היתה התורה בשמים או מעבר לים היית צריך לילך אחריה, וכל שכן עתה שהיא בארץ ובתוך העיר, שלא ימנע מלילך אחריה, ואפילו אם לא ילמד שום חדוש, שכר הליכה ושכר שמיעה ושכר ענית אמן יהא שמה רבא בידו.
וכשילך לבית המדרש תהיינה אזניו קשובות אל דברי הדרשה בחיבה רבה, וכשישמע דבר חדש יכתבנו על לוח לבו, ויהיה לזכרון בין עיניו לשמור ולעשות ולקיים, כי זה כל פרי השמיעה. וכבר פירשו הקדמונים מאמר דוד המלך עליו השלום בתהלים 'לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם', ולא אמר 'בואו בנים שמעו לי', כיון שכוונתו לומר, ידעתי שבשעה שתבואו לבית המדרש תשמעו לי, אבל העיקר תלוי שאחר שתלכו גם כן יהיו הדברים חקוקים בלבבכם, ותשמעו לי לשמור ולעשות.
