הלכות חגיגה, פרק ב, ח-ט

ח) עולת ראייה אינה באה אלא מן החולין, כשאר הקרבנות שאדם חייב בהן. אבל שלמי חגיגה, באות גם ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין, לוקח מן התערובת בהמה, ומקריבה שלמי חגיגה, והוא [-ובתנאי] שיהיה שווי שיעור אכילה ראשונה מן החולין, מפני ששלמי חגיגה חובה, וכל שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין.
ט) ויוצא אדם ידי חובת שלמי חגיגה במעשר בהמה, ואין מביאין אותו ביום טוב, גזירה שמא יעשר ביום טוב.