פרק ח, משנה א: כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת, אוֹ בְשׁוֹר הַנִּסְקָל, אֲפִלּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא, יָמוּתוּ כֻלָּם. נִתְעָרְבוּ בְשׁוֹר שֶׁנֶּעֶבְדָה בוֹ עֲבֵרָה, אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים, בָּרוֹבֵעַ, וּבַנִּרְבָּע, וּבַמֻּקְצֶה, וּבַנֶּעֱבָד, וּבָאֶתְנָן, וּבַמְּחִיר, וּבַכִּלְאַיִם, וּבַטְּרֵפָה, וּבַיּוֹצֵא דֹפֶן, יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נִתְעָרֵב בְּחֻלִּין תְּמִימִים, יִמָּכְרוּ הַחֻלִּין לִצְרִיכֵי אוֹתוֹ הַמִּין:
פרק ח, משנה א: להבנת משנתנו יש להקדים שיש חמש חטאות שאי אפשר להקריבם [כמו חטאת שמתו בעליה], והם אסורים בהנאה, ומניחים אותם במקום סגור עד שימותו מאליהן. כמו כן שור שהרג אדם מישראל דינו להיסקל בבית דין, וגם קודם לכן אסור הוא בהנאה. כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְחַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת, אוֹ בְשׁוֹר הַנִּסְקָל, כלומר, אם התערב בין בעלי חיים שהוקדשו לקרבנות, בעודם חיים, חטאת שדינה למות, או שור הנסקל, שהם אסורים בהנאה, אֲפִלּוּ אם התערב בעל חיים אֶחָד האסור בהנאה בְּרִבּוֹא – עשרת אלפים קרבנות, יָמוּתוּ כֻלָּם, כיון שבעלי חיים הם חשובים, ואינם בטלים ברוב, וכן אי אפשר לפדותם [גם לאחר שיפול בהם מום] מאחר ויש ביניהם אחד האסור בהנאה. נִתְעָרְבוּ הזבחים בְשׁוֹר שֶׁנֶּעֶבְדָה בוֹ עֲבֵרָה, שהוא נפסל מחמתה לקרבן, ומבארת המשנה איזו עבירה פוסלת אותו מהקרבה, אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם עַל פִּי עדות עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עדות הַבְּעָלִים, שבאופנים אלו אינו נסקל ואינו נאסר בהנאה אך פסול הוא לקרבן, או שהתערבו בָּרוֹבֵעַ את האשה, וּבַנִּרְבָּע על ידי איש, וּבַמֻּקְצֶה – המיוחד לעבודה זרה, אף שעדיין לא עבדוהו, וּבַנֶּעֱבָד – שעבדוהו לשם עבודה זרה, וּבָאֶתְנָן – בעל חיים שניתן כאתנן לזונה, וּבַמְּחִיר – הניתן בחליפי כלב, וּבַכִּלְאַיִם, הנולד מתיש ורחל, וּבַטְּרֵפָה, וּבַיּוֹצֵא דֹפֶן – שלא נולד כדרכו אלא חתכו את דופן רחמה של אמו והוציאוהו משם, שכל אלו פסולים להקרבה, והתערבו בקרבנות כשרים, יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ – עד שיפול בהם מום, וְיִמָּכְרוּ, וכיון שבכל הדמים שהתקבלו תמורתם מעורבים דמי קרבנות עם דמי חולין, יש להחמיר ולחשוש דמי הבהמות היקרות הם של הקרבן, וְלכן יָבִיא בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין של הקרבן, שאם נתערב בחטאת, יביא חטאת. ואם נתערב בעולה, יביא עולה. נִתְעָרֵב קרבן אחד בְּבהמות חֻלִּין תְּמִימִים – שלמים, ללא מום, הכשרים להקרבה, יִמָּכְרוּ כל אותן בהמות הַחֻלִּין, לִצְרִיכֵי אוֹתוֹ הַמִּין – לצורך אותו מין של קרבן שהתערב בהם, ואף שאין ידוע מי היה חולין ומי היה קרבן, הרי לאחר שיימכרו יוקדשו כולם לשם אותו קרבן, וייקרבו כדינו.
