יא וְהִרְבֵּיתִ֧י עֲלֵיכֶ֛ם אָדָ֥ם וּבְהֵמָ֖ה וְרָב֣וּ וּפָר֑וּ וְהֽוֹשַׁבְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם כְּקַדְמֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהֵיטִֽבֹתִי֙ מֵרִאשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ יב וְהֽוֹלַכְתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם אָדָ֜ם אֶת־עַמִּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וִֽירֵשׁ֔וּךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְנַֽחֲלָ֑ה וְלֹֽא־תוֹסִ֥ף ע֖וֹד לְשַׁכְּלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה, וְרָבוּ וּפָרוּ – כי השבים לארץ ישראל יפרו וירבו שם מאד [והפך כאן את הסדר לומר 'רבו ופרו', בשונה מכל המקומות שנאמרה לשון 'פרו ורבו', כיון שכאן בתחילה יתרבו שלא בדרך תולדה, אלא על ידי שישובו הגולים בעצמם מארבע כנפות הארץ ויהיו רבים מאד, ואחר כך יפרו על ידי שיולידו בנים ובנות מרובים], וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם – כזמן הקדום שלכם, שהיתה ארץ ישראל כולה מיושבת, וזה התקיים בזמן מלכות החשמונאים ובימי הורדוס. וְהֵיטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם – ולעתיד לבוא איטיב לכם יותר ממה שהיה לכם בראשונה, בעת צאתכם ממצרים ובזמן בית המקדש הראשון, ובאותו זמן תכירו ביכולתי ובהשגחתי, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
(יב) ובשונה מהגאולה הזמנית שהיתה בבית המקדש השני, שחזרו הגולים מעצמם, ולא שבו כולם, בגאולה שתהיה לעתיד לבוא לא יהיה כן, אלא וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם – על הרי ישראל [המוזכרים בפסוק ח'] אָדָם, אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כי ה' בעצמו יוציא את ישראל ממקומות פזוריהם ויוליך אותם לארץ ישראל, ויהיו מכונים אז 'עמי' כי תהיה עליהם השגחה פרטית מה', וִירֵשׁוּךָ, וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה, וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם – הרי ישראל לא ישכלו את בניהם, את ישראל, כפי שהיה בגאולות הראשונות, שלאחר זמן גלו ישראל שוב מאדמתם, וכאילו הארץ שיכלה אותם, אלא הגאולה העתידה תהיה גאולת עולם ונחלה נצחית, שלא תהיה אחריה עוד גלות.
