(כב) מִדַּ֣ם חֲלָלִ֗ים מֵחֵ֨לֶב֙ גִּבּוֹרִ֔ים קֶ֚שֶׁת יְה֣וֹנָתָ֔ן לֹ֥א נָשׂ֖וֹג אָח֑וֹר וְחֶ֣רֶב שָׁא֔וּל לֹ֥א תָשׁ֖וּב רֵיקָֽם׃ (כג) שָׁא֣וּל וִיהֽוֹנָתָ֗ן הַנֶּֽאֱהָבִ֤ים וְהַנְּעִימִם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וּבְמוֹתָ֖ם לֹ֣א נִפְרָ֑דוּ מִנְּשָׁרִ֣ים קַ֔לּוּ מֵֽאֲרָי֖וֹת גָּבֵֽרוּ׃ (כד) בְּנוֹת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־שָׁא֖וּל בְּכֶ֑ינָה הַמַּלְבִּֽשְׁכֶ֤ם שָׁנִי֙ עִם־עֲדָנִ֔ים הַֽמַּעֲלֶה֙ עֲדִ֣י זָהָ֔ב עַ֖ל לְבוּשְׁכֶֽן׃ (כה) אֵ֚יךְ נָֽפְל֣וּ גִבֹּרִ֔ים בְּת֖וֹךְ הַמִּלְחָמָ֑ה יְה֣וֹנָתָ֔ן עַל־בָּֽמוֹתֶ֖יךָ חָלָֽל׃ (כו) צַר־לִ֣י עָלֶ֗יךָ אָחִי֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נָעַ֥מְתָּ לִּ֖י מְאֹ֑ד נִפְלְאַ֤תָה אַהֲבָֽתְךָ֙ לִ֔י מֵאַֽהֲבַ֖ת נָשִֽׁים׃ (כז) אֵ֚יךְ נָֽפְל֣וּ גִבּוֹרִ֔ים וַיֹּֽאבְד֖וּ כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כב) דוד ממשיך בקינתו ומבאר שלא היתה סיבה טבעית למפלתם של שאול ויהונתן, כי לפעמים נכשלים הלוחמים מחמת שאינם בקיאים בדרכי המלחמה, ודבר זה לא היה כאן, שהרי מִדַּם החֲלָלִים של האויבים, ומֵחֵלֶב גופם של הגִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר, וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם, אלא היו מלומדי מלחמה, זה בקשתו וזה בחרבו.
(כג) ולפעמים נכשלים הלוחמים מחמת שאין ביניהם אהבה ואינם עוזרים זה לזה, ואף סיבה זו לא היתה כאן, שהרי שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, וגם מצד טבע גופם היו גיבורים, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.
(כד) לאחר שקונן דוד על שאול ויהונתן יחד, נושא הוא קינתו על כל אחד מהם בפני עצמו, ואמר, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה, שהיתה דרכו לדאוג לנשותיהם של החיילים היוצאים למלחמה (מדרש), הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי – בגדים יקרים העשויים מתולעת שני, עִם עֲדָנִים – שאר מלבושי פאר המעדנים את לובשיהם, הַמַּעֲלֶה עֲדִי [-תכשיט] זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן.
(כה) ועתה מתחיל לקונן על יהונתן, אֵיךְ נָפְלוּ הגִבֹּרִים שהיו עוטרים את יהונתן, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה – תוך כדי שהיו נלחמים באויביהם, ולא נסו מפניהם, ועם אותם גיבורים נפל יְהוֹנָתָן, עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.
(כו) צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, מצד טובך וצידקותך שנָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, ומצד אהבתך אלי, שנִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, שהיתה אהבת הטוב אל הטוב, והיתה גדולה יותר מֵאַהֲבַת נָשִׁים, שהיא אהבת הערב או המועיל.
(כז) עתה מסיים דוד את קינתו ואומר, כי לפעמים יפלו גיבורים במלחמה, ויבואו גיבורים אחרים במקומם וישתמשו בכלי מלחמתם, אבל כאן, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים כולם עד אחד, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה – וכאילו אבדו כלי המלחמה, כיון שאין מי שישתמש בהם.
