משנה ג: אָשָׁם שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים, יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֵבוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יִשָּׁחֲטוּ בַצָּפוֹן, וְיֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. אָמְרוּ לוֹ, אֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. נִתְעָרְבוּ חֲתִיכוֹת בַּחֲתִיכוֹת, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּקָדָשִׁים קַלִּים, הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד בְּנֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים, יֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן:
משנה ג: קרבן אָשָׁם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּקרבן שְׁלָמִים, יִרְעוּ שני הקרבנות עַד שֶׁיִּסְתָּאֵבוּ – שיפול בהם מום, וימכרו, ויקנו בדמיהם קרבנות דומים. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, ניתן להקריב את שניהם אפילו שאין ידוע מי הוא האשם ומי השלמים, על ידי ששְׁנֵיהֶם יִשָּׁחֲטוּ בַצָּפוֹן, שזהו מקום שחיטת האשם, ושחיטת השלמים כשרה בכל מקום בעזרה, והצפון בכלל, וְיֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן, והיינו ליום ולילה, ולא כשלמים הנאכלים לשני ימים ולילה אחד, ויאכלו רק לזכרי כהונה, ובעזרה. אָמְרוּ לוֹ חכמים, אֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל, כלומר, אין גורמים לקרבן להשרף שלא כדין, ועל ידי שיקריבו את השלמים ממעט את זמן אכילתו, שהרי יצטרכו לאוכלו ליום ולילה, וממעט את אוכליו, שאינו נאכל אלא לזכרי כהונה, ומה שישאר לאחר מכן ישרף מספק, על אף שלפי האמת ניתן לאכול את השלמים יום נוסף.
נִתְעָרְבוּ חֲתִיכוֹת בשר קרבן אחד בַּחֲתִיכוֹת בשר קרבן אחר, אם היו אלו קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שהתערבו בְּקָדָשִׁים קַלִּים, או שהיו אלו קדשים קלים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, כמו קרבן תודה ואיל נזיר, בְּנֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים, כגון סתם שלמים ובכור ומעשר, יֵאָכְלוּ כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן, והיינו ליום אחד, ובזה אף חכמים מודים, שהרי אין דרך אחרת לנהוג בחתיכות בשר אלו.
