מסכת יומא, פרק ג, משנה ו

משנה ו: הֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה וּבַקֹּדֶשׁ הָיָתָה. פֵּרְסוּ לוֹ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פָּשַׁט, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, לָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו:
לאחר עבודות אלו, שהן עבודות הנעשות בכל יום, ולכן אף ביום הכפורים הן נעשות בבגדי זהב, הֱבִיאוּהוּ לכהן הגדול לְבֵית הַפַּרְוָה, וְלשכה זו בַקֹּדֶשׁ הָיְתָה, כי טבילה זו והטבילות הבאות אחריה [למעט הראשונה], צריכות להיות בקודש. פֵּרְסוּ לוֹ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם לשם צניעות, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו ממי הכיור, וּפָשַׁט את בגדי הזהב. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הפוך היה הסדר, תחילה פָּשַׁט את בגדי הזהב, ואחר כך קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. לאחר מכן [לדברי הכל] יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג – ייבש את גופו [וכפי שהתבאר לעיל יש אומרים שייבוש זה הוא חובה, כדי שלא יחצצו המים בין בשרו לבין הבגדים]. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן, שהם הבגדים המיוחדים לעבודות יום הכפורים, לָבַשׁ, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.