א. מה שאומרים 'ואתה עתיד ליטלה' וכו', הכוונה כי מדת המלכות נוטלת נשמות ישראל בלילה בעת השינה ומחזרת אותם בבוקר, בסוד חדשים לבקרים, ודבר זה הוא טובה גדולה לנשמה כנודע, ולכן כאשר מקיץ האדם מודה ומשבח על הטובה הזאת אשר ישיג בלילה הבאה, והוא מודה על העתיד ואומר 'ואתה עתיד ליטלה ממני' בלילה, 'ולהחזירה בי' בבוקר.
ומה שאומרים הודאה זו בלשון עתיד ואין אומרים בלשון עבר, דמן הראוי שיתן האדם הודאה על העבר מה שעשה הקדוש ברוך הוא חסד עמו בלילה הזו של אותו היום שעומד בו עתה, בעומדו משנתו, שהחזיר אליו נשמתו וחידש אותה במוח שלו, הנה באמת נתקנה הודאה זו בלשון עתיד כדי לכלול בזה עוד כונה אחרת, והוא כי לעתיד לבא גם כן יהיה כך, שתקח המלכות את נשמות הצדיקים, ויחזרו להתחדש בשלימות מעולה מאד שאין כמוהו, וכן נוסף בהודאה זו מילות אלו של 'לעתיד לבא', לכלול בזה את הכונה השניה, הנזכרת, שאנחנו מכוונים בהודאתינו זו להודות להשי"ת גם על הטובה הנשגבה אשר יעשה לנו לעתיד לבא, שהיא דוגמת הטובה הזאת שעושה אתנו בזמן הזה בכל לילה ויום.
