ב. יסמוך ברכה זו של 'אלקי נשמה' לברכת 'אשר יצר', כי ברכה זו צריכה להיות סמוכה לחברתה. וצריך להפסיק מעט בין תיבת 'אלקי' לתיבת 'נשמה', כדי שלא יובן שהנשמה היא אלהיו ח"ו. ואין לומר "טהורה היא" אלא יאמר "טהורה, אתה בראתה". ומה שחותם "לפגרים מתים", כך נקראים הגופים הבטלים ממלאכתם ושובתין מתנועתם, ד'פגר' לשון ביטול הוא, כמו 'וַיַּעַמְדוּ מָאתַיִם אִישׁ אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מֵעֲבֹר אֶת נַחַל הַבְּשׂוֹר'. ומה שאומרים "מתים" היינו כיון שהשינה היא אחד מששים ממיתה, והוא סימן לתחיית המתים לעתיד. ודע, כי בברכה זו יש שבעה וארבעים תיבות, כמנין הוי"ה אהי"ה, כמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל, ולכן לא יאמר שתי תיבות "שאתה הוא" קודם "רבון כל המעשים" ככתוב בסידורים, אלא יאמר "ואלקי אבותי רבון כל המעשים":
ג. יזהר לכוין בברכה, בהזכרת שם הוי"ה שמזכירו בשם אדנ"י, שיצייר במחשבתו אותיות שם הוי"ה ובתוך אות ה"א אחרונה יצייר שם אדנ"י, וגם יצייר בשם השילוב של הוי"ה אדנ"י. ומה טוב ומה נעים להזהר בזה בכל פעם שמזכיר השם הן בפסוקים הן בתפלה. וגם צריך להזהר כשיזכיר שם הוי"ה יצייר במחשבתו אותיות השם בנקודות, ובסידורים וחומשים נהגו לנקדו בנקוד לעולם, וכל המתפלל ולומד מקראות מתוך הספר אז יהיה זה אצלו בנקל בלא טורח.
ויזהר שלא יתחיל לומר "ברוך" עד שיחשוב בלבו וידע על מה מברך וכנז' באחרונים ז"ל:
