ד. ברכת 'הנותן לשכוי בינה', לפי פשוטה, שכוי הוא התרנגול, היודע בינה זו להבחין בין יום ובין לילה, כלומר, בין אמצע היום לאמצע הלילה, שאם לא כן – במה הוא עדיף משאר בעלי החיים, המבחינים בין יום ללילה. והדבר ברור שגם החרש, שאינו שומע כלל, מברך ברכה זו.
ה. ברכת 'פוקח עורים' היא הודאה לחסדו יתברך, כי בזמן השינה היו עיני האדם סגורות וסתומות, וכשניעור – נפקחו עיניו. והנה בסומא יש מחלוקת בפוסקים אם יברך ברכה זו או לאו, והגאון חיד"א הסכים שיש לברך וכ"כ הרב המגיה בש"ץ. ובאמת, אף על גב שמקובל בידינו בכל מקום שספק ברכות להקל, בזה אנו פוסקים שיש לסומא לברך, משום שלפי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, כל הברכות הללו – על מנהגו של עולם נתקנו, ואף על פי שלא נתחייב בהם האדם עצמו, צריך לברך, ולכן גם בסומא צריך לברך, וכנגד סברת רבינו האר"י ז"ל אין לומר ספק ברכות להקל.
