(כב) וְהִנֵּה֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֤ד וְיוֹאָב֙ בָּ֣א מֵֽהַגְּד֔וּד וְשָׁלָ֥ל רָ֖ב עִמָּ֣ם הֵבִ֑יאוּ וְאַבְנֵ֗ר אֵינֶ֤נּוּ עִם־דָּוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן כִּ֥י שִׁלְּח֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃ (כג) וְיוֹאָ֛ב וְכָל־הַצָּבָ֥א אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ בָּ֑אוּ וַיַּגִּ֤דוּ לְיוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְשַׁלְּחֵ֖הוּ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם׃ (כד) וַיָּבֹ֤א יוֹאָב֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה הִנֵּה־בָ֤א אַבְנֵר֙ אֵלֶ֔יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה שִׁלַּחְתּ֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ הָלֽוֹךְ׃ (כה) יָדַ֨עְתָּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר כִּ֥י לְפַתֹּֽתְךָ֖ בָּ֑א וְלָדַ֜עַת אֶת־מוֹצָֽאֲךָ֙ וְאֶת־מ֣וֹבָאֶ֔ךָ וְלָדַ֕עַת אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃
֍ ֍ ֍
(כב) וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד, וְיוֹאָב בָּא עמהם מֵהַגְּדוּד אשר נלחם בהם, וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ [ומחמת כן העיז יואב לנהוג כרצונו, וכפי שיבואר להלן], וְאַבְנֵר כבר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן, כִּי שִׁלְּחוֹ דוד וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.
(כג) וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ, שלא נהרג מהם שום אדם במלחמה, [וגם דבר זה נתן ליואב עוז לנהוג כרצונו, כפי שיבואר], וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר, בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְשַׁלְּחֵהוּ דוד, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.
(כד) וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָה, הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ, ואם כן לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ, ובודאי לא היה דבר אמת בפיו שבא לעזור לך, כי אם כן היה פוחד לחזור למקומו שאצל איש בשת, והיה נשאר אצלך, ומכך שהלך לדרכו זו ראיה שבא אליך בתור מרגל, ולא היה לך לשלחו לנפשו.
(כה) יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר, כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא, שתצא אליו ותיפול בידו, ואם לא יצליח בזאת, וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ, כדי שיוכל להלחם בך בעתיד ולנצח, ואם גם את זאת לא ידע, וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, שכן דרך בעלי המלחמה לרגל ולדעת את אשר עושים מלכי האויב ואת סודותיהם.
