ראשון
כ"ג אייר התשפ"ו
ראשון
כ"ג אייר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק ו, ז-ח

ז) עיר שישראל ונכרים דרין בתוכה, והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב בני העיר הם נכרים, מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד, ואם רוב בני העיר הם ישראל, ימתין במוצאי שבת שיעור זמן בכדי שיחמו חמין, כיון שבשביל הרוב הוחמו. היו בני העיר מחצה ישראלים למחצה נכרים, ימתין בכדי שיחמו חמין וכל כל כיוצא בזה:
ח) ישראל שאמר לנכרי לעשות לו מלאכה זו בשבת, אף על פי שעבר עבירה, ומכין אותו מכת מרדות, מכל מקום מותר לו ליהנות באותה מלאכה לערב – במוצאי שבת, אחר שימתין שיעור זמן בכדי שתעשה, ולא אסרו בכל מקום להנות ממלאכת גוי עד שימתין שיעור זמן בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה, שאם תאמר יהא מותר מיד, יש לחשוש שמא יאמר לנכרי לעשות לו, וימצא הדבר מוכן מיד במוצאי שבת, וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו, לא יאמר לנכרי לעשות לו, שהרי אינו משתכר כלום, מפני שבין כך הוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת:

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

https://2halachot.org/halacha/הקדמה-ד-4