הלכות בכורות, פרק ב, ה-ו

ה) בכור שהוא אנדרוגינוס – יש לו סימני זכר וסימני נקבה, אין בו קדושה כלל, והרי הוא כנקבה, שאין בו לכהן כלום, ועובדים בו, וגוזזים אותו, כשאר החולין. נולד טומטום – שערוותו מכוסה, ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה, הרי זה ספק בכור, ויאכל במומו – לאחר שיפול בו מום לבעליו, ואין חילוק לענין זה בין שהטיל מים ממקום זכרות בין שהטיל ממקום נקבות.
ו) רחל שילדה כמין עז, או עז שילדה כמין רחל, פטור מן הבכורה, שנאמר 'אך בכור שור', עד שיהיה הוא 'שור' ובכורו 'שור'. ואם היה בו מקצת סימני אמו, הרי זה בכור, ומכל מקום הרי הוא בעל מום קבוע, שאין לך מום גדול משינוי ברייתו, אפילו פרה שילדה כמין חמור, ויש בו מקצת סימני פרה, הרי זה בכור לכהן, הואיל ומין החמור יש בו דין בכור, אבל אם ילדה מין סוס או גמל, שאין בהם דין בכורה כלל, אף על פי שיש בו מקצת סימני פרה, הרי הוא ספק בכור, לפיכך יאכל לבעלים. ואם תפסו כהן, אין מוציאין מידו.