יט) לא יתן אדם בערב שבת כלים לאומן נכרי לעשותן, אף על פי שפסק עמו, אלא אם כן יש שהות ביום בכדי שיצא בהן הנכרי מביתו של הישראל קודם שחשיכה. וכן לא ימכור אדם חפציו לנכרי, ולא ישאילנו, ולא ילונו, ולא ימשכננו, ולא יתן לו במתנה, אלא אם יש שהות ביום בכדי שיצא הנכרי באותו חפץ מפתח ביתו של הישראל קודם השבת, כיון שכל זמן שהוא בביתו של הישראל אין אדם יודע אימתי נתן לו, וכשיצא הנכרי מביתו בשבת, וחפץ של ישראל בידו, יֵרָאֶה הדבר כמי שהלוהו לנכרי או משכנו או פסק עמו או מכר לו בשבת:
כ) הנותן אגרת לנכרי להוליכה לעיר אחרת, אם קצץ עמו שכר הולכה, מותר, ואפילו נתנה לו ערב שבת עם חשיכה, והוא שיצא בה מפתח ביתו של הישראל קודם השבת. ואם לא קצץ עמו שכר, אם יש במדינה אדם קבוע שהוא מקבץ האגרות ושולח אותם לכל מדינה ומדינה עם שלוחיו, מותר ליתן לנכרי האגרת, והוא -ובתנאי שיהיה שהות ביום כדי שיגיע הנכרי לבית הסמוך לחומה קודם השבת, שמא זה (שמקבל) [שמקבץ] האגרות ושולחן, ביתו סמוך לחומה הוא, ולא יצטרך הנכרי ללכת עבור הישראל בשבת. ואם אין שם אדם קבוע לכך, אלא הנכרי שנותנין לו האגרת הוא שמוליכה לעיר אחרת, אסור לשלוח ביד נכרי האגרת לעולם, אלא אם כן קצץ לו דמים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
