כא) נכרי שהביא חפציו בשבת, והכניסן לבית ישראל להפקידם אצלו, מותר, ואפילו אמר לו הניחן בזוית זו, ואף שהם מוקצה, הרי זה מותר, כיון שמותר לישראל לומר לנכרי לעשות מלאכה עבור הנכרי עצמו. ומזמנין את הנכרי בשבת, ונותנין לפניו מזונות לאוכלן, ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו למונעו מכך, אף שיש בכך משום טלטול והוצאה מרשות לרשות, מפני שאין שביתתו של הנכרי מוטלת עלינו. וכן נותנין מזונות לפני הכלב בחצר, ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו למונעו מכך:
כב) מי שהיה בא בדרך, וקדש עליו היום, והיו עמו מעות, נותן כיסו לנכרי להוליכו לו, ולמוצאי שבת לוקחו ממנו, ואף על פי שלא נתן לו שכר על זה, ואף על פי שנתנו לו משחשיכה, הדבר מותר, והטעם שהתירו זאת חכמים, מפני שאדם בהול על ממונו, ואי אפשר שישליכנו, ואם לא תתיר לו דבר זה של אמירה לנכרי, שאין איסורו אלא מדברי סופרים, יבא להביאו בידו, ועובר על מלאכה של תורה. במה דברים אמורים, בכיסו [-בארנק של האדם עצמו], שאדם בהול על ממונו, אבל מציאה שמצא בשבת, שאין אדם בהול עליה, לא יתן לנכרי, אלא מוליכה בפחות פחות מארבע אמות:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
