יז) המשתתף עם הנכרי במלאכה, או בסחורה, או בחנות, אם התנו בתחלה שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו, בין אם יהיה מעט ובין אם יהיה הרבה, ושכר יום אחד מימות החול כנגד יום השבת יהיה לישראל לבדו, מותר. ואם לא התנו בתחלה, כשיבואו לחלוק, נוטל הנכרי שכר השבתות כולן לבדו, והשאר חולקין אותו, ואינו מוסיף לו [הנכרי לישראל] כלום כנגד יום השבת, אלא אם כן התנו בתחלה וכפי שהתבאר. וכן אם קבלו שדה בשותפות, דין אחד הוא:
יח) ואם לא התנו, ובאו לחלוק השכר, ולא היה שכר שבת ידוע – אין יודעים מה היה הרווח של ימי השבת לבדם, יראה לי שהנכרי נוטל לבדו שביעית השכר, והשאר חולקין. הנותן מעות לנכרי להתעסק בהן, אף על פי שהנכרי נושא ונותן בשבת, חולק עמו הישראל בשכר בשוה, וכן הורו כל הגאונים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
