משנה ב: וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה. אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִשִּׁים. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְּסוֹד. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּטְעוּנִים לָחֶם. שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַן אַרְבַּע וּסְמִיכָה וּנְּסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק:
משנה ב: משנתנו ממשיכה בביאור סדר הקדימויות בקרבנות שונים: וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, שיש בו דבר מסוים של ריבוי קדושה יותר מחבירו, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ – יש לעסוק בו תחילה, ומבארת המשנה, אם היו החטאת והעולה שחוטים, דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה, ויש ליתן דם חטאת על המזבח תחילה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה – מכפר על שגגת כרת, שעבירה זו צריכה ריצוי גדול, מה שאין כן בעולה המכפרת על מצוות עשה. אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, אם כבר נזרקו הדמים של שניהם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן באים מקרבן שהוא כָּלִיל לָאִשִּׁים, שהרי כל העולה קרבה על גבי המזבח, בשונה מחטאת שרק באימורים קרבים. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת, וְעַל הַיְּסוֹד, מה שאין כן באשם, שניתן בשתי מתנות שהן ארבע, ואינו ניתן על הקרנות, ולא נאמר בתורה בפירוש שדמו ניתן על היסוד [אמנם יש לימוד לכך שגם באשם יש לשפוך את שיירי הדם על היסוד, אך לא נכתב הדבר בפירוש בתורה]. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר, אף על פי שהתודה ואיל הנזיר טעונים לחם, שזהו מצד קדושה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא [-האשם] קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וזהו צד קדושה גדול יותר. הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, בדומה לקדשי קדשים, וּטְעוּנִים לָחֶם. שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַן אַרְבַּע – שתי מתנות שהן ארבע, וּסְמִיכָה, וּנְּסָכִים, וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק, מה שאין כן בבכור שדמו ניתן במתנה אחת, ואינו טעון סמיכה, נסכים ותנופה.
