משנה ב: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים, חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה:
משנתנו מבארת את דינה של בהמה התפוסה בידי שני בני אדם, באופנים שונים:
הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב על גבי הבהמה וְאֶחָד מַנְהִיג את הבהמה, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, אף בזה הדין כמו במשנה הקודמת, לגבי שנים האוחזים בטלית, שחולקים בבהמה בשבועה, ולכן זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ [והחידוש במשנתנו הוא שלא רק הנהגת הבהמה נחשבת כמעשה קנין בה, אלא אף הרוכב על גבה, הגם שאינו מנהיגה, נחשב כעושה מעשה קנין, וזכה בחציה].
בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים שהבהמה או הטלית שייכים לשניהם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים על כך שהחפץ שייך לשניהם, חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה.
