(ד) וַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה֔' אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר׃ (ה) לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־עַבְדִּ֣י אֶל־דָּוִ֔ד כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה֑' הַֽאַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י בַ֖יִת לְשִׁבְתִּֽי׃ (ו) כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֨בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַֽעֲלֹתִ֞י אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן׃ (ז) בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֮ בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתִי לִרְע֛וֹת אֶת־עַמִּ֥י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים׃ (ח) וְ֠עַתָּה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗ד כֹּ֤ה אָמַר֙ ה֣' צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֨יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מֵֽאַחַ֖ר הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַל־עַמִּ֖י עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ט) וָאֶֽהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָֽאַכְרִ֥תָה אֶת־כָּל־אֹֽיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤תִֽי לְךָ֙ שֵׁ֣ם גָּד֔וֹל כְּשֵׁ֥ם הַגְּדֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃ (י) וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י לְיִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּיו֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יֹסִ֤יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְעַנּוֹת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשׁוֹנָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ד) כיון שרצה דוד להתחיל בבניית בית המקדש, מיהר ה' להודיע לנתן הנביא שימנע את דוד מלעשות כן, קודם שישכור פועלים או שידור נדרים, ולכן מיד וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל נָתָן לֵאמֹר.
(ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד, כֹּה אָמַר ה', הרי לבנין הבית יש צורך בשני תנאים, שימלוך על ישראל מלך המולך מלכות קיימת ובלתי פוסקת, וכן שתהיה מנוחה גמורה לעם ישראל, וכנגד זה אמר לו ה', הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי, והרי עדיין לא הובטחה לך מלכות נצחית ובלתי פוסקת, ובינתיים אתה דומה לשאר השופטים ולשאול, שאף שהיתה להם ממשלה מסוימת על ישראל, ואף שהיו תקופות של מנוחה לישראל מאויביהם, מכל מקום כיון שהיתה זו ממשלה זמנית, והיתה זו מנוחה זמנית, לא הגיע עדיין הזמן לבנות את בית המקדש, שבית זה מראה על בנין קיים ועל מנוחה מוחלטת.
(ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן, כיון שבכל התקופות הללו לא היתה מנוחה גמורה לישראל מאויביהם.
(ז) וכן בענין המלכות, אשר יש צורך שתהא המלכות קיימת ונמשכת, ולכן בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי [-מושלי] יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אותם לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים, והרי יכולתי לצוותם לעשות זאת, ולא ציוויתם על כך, כיון שלא היתה להם מלכות קבועה.
(ח) וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הרי אין מלכותך מלכות קיימת ומתמשכת, כי אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן, ואינך בן של מלך וכדומה, ומשחתיך בינתיים רק לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל, ולא קיבלוך למלוך עליהם מלכות קיימת ומתמשכת לדורות.
(ט) וגם אין המנוחה מהאויבים מנוחה אמיתית, אלא וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ, וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ, אך לא תמו האויבים לגמרי, והרי זה כפי שהיה בזמן השופטים, שהיו להם תקופות של מנוחה.
אמנם, אחרי שדיבר עמו ה' דברים קשים אלו, והראה לו שמלכותו ומנוחתו עדיין אינם קיימים ויציבים, חזר וניחם אותו ובישר לו שבעתיד תתקיים מלכותו ומנוחתו, ואמר לו לענין מלכותו, שתהא קיימת ונצחית, וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, אשר שמם קיים לעולם, כך תיקבע לו מלכות נצחית.
(י) וכן לענין המנוחה מהאויבים, וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל, שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשו אותם האויבים, וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו, כעץ הנטוע על פלגי מים, ולא יצטרכו לצאת ממקומם כדי להלחם באויביהם, וְלֹא יִרְגַּז עוֹד, וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר היה בָּרִאשׁוֹנָה.
(יא) ולא רק קודם תקופת השופטים היו האויבים נלחמים בישראל, וּלְמִן הַיּוֹם – אלא גם מאותו היום אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, גם כן היו האויבים מתגרים בהם, אבל בסוף ימיך, וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ, ואז תהיה מנוחה גמורה ומוחלטת לעם ישראל. וְהִגִּיד לְךָ ה' בנבואה אחרת, כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ ה', כלומר, אתה לא תבנה את ביתו של ה', אבל במקום זאת וכתמורה לרצונך, ה' יבנה לך בית קיים.
