משנה ח: מָצָא סְפָרִים. קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת. גּוֹלְלָן. אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בָּהֶן בַּתְּחִלָּה. וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. מָצָא כְסוּת. מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָהּ. אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת. מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָן. אֲבָל לֹא לְשׁוֹחֲקָן. כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית, לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטוֹל. הֲרֵי זֶה לֹא יִטוֹל:
אדם שמָצָא סְפָרִים [והיינו ספרים שהיו בזמנם, הכתובים על קלף וגלולים], קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, כיון שאם אין פותחים אותם לפחות פעם בשלשים יום, הרי הם מתעפשים. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, גּוֹלְלָן מראשם לסופם, כדי שיכנס בהם אויר, ולא יתקלקלו. ואף שאמרו שיקרא בהם אחת לשלשים יום, אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בָּהֶן בַּתְּחִלָּה – דבר חדש, שעדיין לא למד מעולם, כיון שבלימוד כזה יש צורך בהשתהות מרובה, וְלֹא יִקְרָא אדם אַחֵר יחד עִמּוֹ, כיון שכל אחד מושך את הספר לצד שלו, ועשוי הספר להקרע.
מָצָא כְסוּת – בגד, מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, כדי שלא תתקלקל, וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָהּ – לצורך הכסות, שיכנס בה אויר ולא תתעפש, אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ – לא ישטחנה בפני אורחים וכדומה כדי להתכבד בה, אף אם גם היא צריכה לכך.
מצא כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מידי פעם לְצָרְכָן – כדי שלא יתקלקלו כששוהים זמן רב בקרקע, שזהו מקום שמירתם, אֲבָל לֹא לְשׁוֹחֲקָן – לא ישתמש בהם זמן רב כל כך עד שיישחקו. מצא כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית, ישמרם, ולֹא יִגַּע בָּהֶן לשם השתמשות עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ, כיון שאלו דברים שאינם מתקלקלים לעולם.
מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה גדולים, ואין זה לפי כבודו ליטלם בשוק, וְכן אם מצא כָל דָּבָר אחר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטוֹל בשוק אפילו עבור עצמו, הֲרֵי זֶה לֹא יִטוֹל – אינו חייב ליטלם ולהשיבם לבעליהם, אלא רשאי להשאירם במקומם.
