י. כשם שאסור לעבור לפני המתפלל, כך אסור לעבור לפני האומר קדיש. אמנם נראה שאם הגיע האומר קדיש ל'על ישראל', ויש לזה צורך לעבור לפניו, מותר לעבור, וכן אנחנו נוהגים:
יא. 'יהא שמיה רבה מברך' הוא תרגום של 'יהי שמו הגדול מבורך', לכן, ימשוך מלת "מברך" עם מלת "רבה". ויאמר 'מברך' – הבי"ת בקמ"ץ והרי"ש בפת"ח, שאז פירושו כאלו אומר 'מבורך'. ויאמר תי"ו ראשונה של 'תשבחתא' בחיר"ק. גם כשיאמר 'לעלם לעלמי עלמיא', ימשוך מלת 'יתברך' עם מלת 'עלמייא', שלא יפסיק בין 'עלמייא' למלת 'יתברך'. גם יזהר העונה קדיש להפסיק מעט בין אמן ובין יהא שמיה רבה, כי אמן זה עונים על תחילת הקדיש, ואחר כך מתחיל השבח מן 'יהא שמיה'. ויזהר העונה קדיש לענות בכל כוחו, כלומר, בכל כונתו, וגם ירים קולו מעט, אבל לא ירים יותר מקול האומר קדיש, כדין העונה אמן שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן המברך. ועניית קדיש קודמת לעניית קדושה, אם באים לשומע ביחד, אבל אם כבר התחיל לענות קדושה לא יפסיק לענות קדיש. וכן אם כבר שמע קדיש אחד וענה, אבל קדושה עדיין לא שמע באותו היום, באופן זה עניית קדושה קודמת, כדי שיצא ידי חובת קדיש וקדושה. ואם שנים אומרים קדיש וזה מקדים וזה מאחר, יענה אחר המקדים:
