ז. בפסוק 'שמע ישראל' יעשה את הפסקי התיבות באופן שיהיו כל שתי תיבות ביחד, כדי לכוין בהם כפי המשמעות הזאת, והוא, כי 'שמע' פירושו קבלה, כמו 'שמור ושמעת' שתרגומו 'טר ותקבל', וגם הוא לשון הבנה, 'שמע', כלומר הבן, וכן הוא כאן, אומר 'שמע ישראל', כלומר, קבל דברים אלו והבינם ותדעם שתאמין בם, והוא, כי 'ה' אלהינו', ועוד, הנה הוא אחד, ונמצא בזה יש קבלה והודאה בשתי דברים, הא' הוא קבלת מלכות שמים באומרו ה' אלקינו, שמודה שקבלנו אלהותו להיות לנו לאלוה ואנחנו עבדים לו, והב' הוא ענין יחוד השם באומרו ה' אחד שהוא בלי שיתוף אחר שאין לו שני, כמו שאמר אליהו זכור לטוב, אנת הוא חד ולא בחושבן:
ח. אות עי"ן דשמע ואות ד' דאחד הם אותיות גדולות, וגם הקורא צריך לכוין אותם במחשבתו באותיות גדולות, כי הקורא צריך לצייר כל אותיות הפסוק לנגד עיניו במחשבתו, ושני אותיות אלו יציירם באותיות גדולות.
