16. אהבת עצמו (ד)

עִקָּר הָאַהֲבָה שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ, גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא נִמְשֶׁכֶת מֵאַהֲבַת בּוֹרְאוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאָדָם אוֹהֵב אֶת כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ וְלֹא יִשָּׁבְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ וְרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כָּךְ יַקְפִּיד עַל גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִתְלַכְלְכוּ וְלֹא יִשָּׁבְרוּ, שֶׁהֲרֵי הֵם כְּלֵי שָׁרֵת לְשָׁרֵת בָּהֶם לִפְנֵי הָאָדוֹן ה'. וְזוֹ תִּהְיֶה כָּל כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁמִירַת גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, וִיכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט, וְה' יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ.