ג) קושרת אשה מפתחי החלוק, אף על פי שיש לו שני פתחים, ולפעמים פותחת רק אחד מהם, מכל מקום שניהם נחשבים כקשר שאינו של קיימא, וכן קושרת חוטי סבכה אף על פי שהוא רפוי בראשה, ורצועות מנעל וסנדל שקושרין אותן על הרגל בשעת מלבוש, ונודות יין ושמן אף על פי שיש לו שתי אזנים, ודי בפתיחת אחד מהם, מכל מקום שני הקשרים נחשבים כקשר שאינו של קיימא, וקדרה של בשר, אף על פי שיכולה להוציא את הבשר ולא תתיר הקשר, וקושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו, אבל לא בחבל, וקושרין לפני הבהמה או ברגלה בשביל שלא תצא, אף על פי שיש לה שני אסרות. וחבל שהיה קשור בפרה, קושרו באבוס, וכן אם היה קשור באבוס, קושרו בפרה, אבל לא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאבוס, כיון שאסור לטלטלו. ואם היה זה חבל גרדי, שמותר לטלטלו, הרי זה מביא לכתחילה וקושר בפרה ובאבוס. וטעם ההיתר בכל הקשרים הללו, מפני שכל אלו הקשרים מעשה הדיוט הן, ואינן של קיימא, אלא פעם קושר ופעם מתיר, ולפיכך מותר לקשור אותן לכתחלה. חותלות [-סלים] של תמרים ושל גרוגרות [-תאנים מיובשות], מתיר את קשריהם אם היו כיסויים קשור בחבל, ואם נעשה החבל בשרשרת, מפקיע – סותר את השרשרת, וחותך – וכן רשאי לחתוך את החבל בסכין, ונוטל תמרים או גרוגרות ואוכל:
ד) כל מאכל שראוי למאכל בהמה, מותר לקשור אותו בשבת, לפיכך, אם נפסקה רצועת סנדלו בכרמלית, נוטל גמי לח הראוי למאכל בהמה, וכורך עליו – על הסנדל, במקום הרצועה שנקרעה, וקושר הגמי. ואם לא נפסקה לגמרי, אלא שנשמטה לו רצועת מנעל וסנדל, או שנשמט רוב מקום הרגל, מותר להחזיר הרצועות למקומן, ובלבד שלא יקשור:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
