הַהוּא דְאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ – מעשה במלוה שתבע את הלוה ואמר לו, הַב לִי מֵאָה זוּזֵי דְּמַסִיקְנָא בָּךְ – השב לי את אותם מאה זוז שאני נושה בך, וְהָא שְׁטָרָא – והנה שטר החוב בידי, המוכיח שהחוב אינו פרוע, אָמַר לֵיהּ הלוה, וְלָאו פְּרָעתִיךָ – וכי לא פרעתי לך את אותם מאה זוז, אָמַר לֵיהּ המלוה, אכן השבת לי מאה זוז, אך הַנְהוּ – מעות אלו אינם פרעון על חוב זה שבשטר, אלא סִיטְרָאֵי נִינְהוּ – היה זה תמורת חוב שאתה חייב לי מצד אחר, בחוב שלא היה לי עליו שטר חוב, ואתה עדיין חייב לפרוע לי את החוב שיש לי עליו שטר חוב. אָמַר רַב נַחְמָן, כיון שהודה המלוה שקיבל מעות מהלוה בתורת פרעון, אִיתְרַע שְׁטָרָא – הורע כוחו של שטר החוב שביד המלוה, ואינו נאמן לומר שקיבל את המעות תמורת חוב אחר, שאין לו עליו כל ראיה. רַב פָּפָּא אָמַר, לֹא אִיתְרַע שְׁטָרָא, אלא כיון ששטר החוב עדיין ביד המלוה, יכול הוא לגבות בו את החוב.
מבררת הגמרא, וּלְרַב פָּפָּא, הסובר שלא הורע כוחו של השטר באופן זה, מַאי שְׁנָא – במה שונה מעשה זה מִמעשה אחר שהיה, דהַהוּא דְּאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, הַב לִי מֵאָה זוּזֵי דְּמַסִיקְנָא בָּךְ, וְהָא שְׁטָרָא – והרי שטר החוב המוכיח כדברי, וְאָמַר לֵיהּ הלוה, לָאו אַתּוֹרֵי יְהַבְתְּ לִי – האם לא נתת לי את אותם מאה זוז כדי שאקנה בהם שוורים ונתחלק ברווחים, וְאָתִית וִיְתֵיבָת אַמְסַחְתָא – ובאת וישבת באותו מקום שמקצבים בו בשר למכירה, וְקַבִּילְתָּ זוּזָך – וקיבלת את אותם מאה זוז מדמי השוורים שנמכרו, וְאָמַר לֵיהּ המלוה, אמנם קיבלתי באותו מקום מאה זוז, אך הַנְהוּ סִיטְרָאֵי נִינְהוּ – היו אלו מעות שקיבלתי ממך בתמורה לחוב אחר שהיית חייב לי, ואתה עדיין חייב לי את אותם מאה זוז שנתתי לך עבור השוורים, וְאָמַר רַב פָּפָּא לגבי אותו מעשה, אִיתְרַע שְׁטָרָא – הורע כוחו של השטר שביד המלוה ואינו יכול לגבות בו, ואם כן מדוע במעשה זה, שטען המלוה טענת 'סיטראי', אמר רב פפא שלא הורע כח שטרו.
מתרצת הגמרא, הֲכִי הַשְׁתָּא – וכי כך היא דעתך עתה, שיש לדמות את הדברים זה לזה, והרי יש חילוק ביניהם, הָתָם – שם, באותו מעשה של השוורים, כֵּיוָן דְּקָא מוֹדֵי לֵיהּ דְאֲתּוֹרֵי יָהֵב – כיון שהמלוה מודה שנתן את המעות לצורך קניית השוורים כדי להרויח בהם, וּמִתּוֹרֵי שָׁקַל – ומודה שנטל את הדמים מהרווחים של מכירת בשר השוורים, אִיתְרַע שְׁטָרָא – הורע כח השטר שבידו, ואינו נאמן לטעון שקיבל את המעות תמורת חוב אחר. אבל הָכָא – כאן, במעשה הראשון שהובא, שאין שייכות בין המעות שנתן לו לחוב מסוים, אֵימוּר סִיטְרָאֵי נִינְהוּ – נאמן המלוה לומר שקיבל את המעות תמורת חוב אחר.
מבררת הגמרא, מַאי הָוֵי עֲלָהּ – מהי ההלכה בנידון זה, כשהודה המלוה שקיבל את המעות הללו, אך טוען שקיבלם עבור חוב אחר, רַב פָּפָּא אָמַר, לֹא אִיתְרַע שְׁטָרָא, ויכול המלוה לגבות בו את חובו. רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר, אִיתְרַע שְׁטָרָא – הורע השטר שבידו, ואינו יכול לגבות בו. וְהִלְכְתָא – וההלכה היא שאִיתְרַע שְׁטָרָא, ואינו יכול לגבות בו.
מוסיפה הגמרא, וְהָנֵי מִילֵּי – ודין זה שהורע השטר שביד המלוה, היינו רק באופן דְּפַּרְעֵיהּ בְּאַפֵּיהּ סַהֲדֵי – שפרע הלוה את המעות למלוה בפני עדים, וְלֹא אִידְכַּר לֵיהּ שְׁטָרָא – ולא הזכיר לו הלוה את ענין השטר, שיחזירנו לו, אֲבָל פַּרְעֵיהּ בֵּין דִּילֵיהּ לְדִּילֵיהּ – אך אם פרעו בינו לבין עצמו, ללא עדים, מִגּוֹ דְיָכִיל לְמֵימַר – מתוך שהיה המלוה יכול לומר 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם', ולא השבת לי כלל מעות, יָכִיל לְמֵימַר סִיטְרָאֵי נִינְהוּ – יכול הוא גם כן לומר שקיבל את המעות תמורת חוב אחר, ולא תמורת הלואה זו, וְכִדְרַבִּי אַמִּי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, דִּמְפוֹרָשׁ בִּכְּתוּבוֹת בְּפֶרֶק הַכּוֹתֵב.
