(א) וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַֽחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ (ב) וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם וְעָמַ֕ד עַל־יַ֖ד דֶּ֣רֶךְ הַשָּׁ֑עַר וַיְהִ֡י כָּל־הָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁר־יִֽהְיֶה־לּוֹ־רִיב֩ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽי־מִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵֽאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ׃ (ג) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖יךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין־לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ (ד) וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִי־יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֛וֹא כָּל־אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר־יִֽהְיֶה־לּוֹ־רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו׃ (ה) וְהָיָה֙ בִּקְרָב־אִ֔ישׁ לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶת־יָד֛וֹ וְהֶֽחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹ׃ (ו) וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת־לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן – אחר שראה אבשלום את עצמו כראוי למלוך, ואחרי שידע שדוד אביו אינו רוצה להמליכו, התחיל אבשלום לנהוג בעצמו בהנהגת מלוכה, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו.
(ב) ועוד זאת עשה, כדי לגנוב את לב ישראל, וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם בכל יום, וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר המוביל אל מקום המשפט, וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר, אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה, כדי להראות לו שהוא שוקד על ענייניו ומתעניין בכל אשר לו, עד שרצונו לדעת מאיזה עיר הוא. ועוד זאת רצה להראות כאילו המלך אינו נותן ליבו אל שאר השבטים אלא רק אל שבטו, שבט יהודה, ולכן, וַיֹּאמֶר – כאשר השיב לו אותו אדם, מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ, ולא משבט יהודה.
(ג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם, רְאֵה דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים, וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, כי אין המלך שוקד על טובת העם, אלא על טובת משפחתו וקרוביו בלבד.
(ד) ורצה אבשלום להראות שאינו שואף אל המלכות כדי להתגדל, אלא רק כדי להסיר את עיוות הדין, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ, וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט, וְהִצְדַּקְתִּיו, וכיון בזה לשני דברים, שיבואו אליו וישפטם בעצמו, וגם אם יבואו 'עלי', כלומר, גם אם תהיה התביעה עלי בעצמי אודה על האמת, וכל שכן שלא אחניף לבני משפחתי וקרובי.
(ה) ועוד רצה להראות לכל כאילו הוא עניו ואינו מתגאה למלוך, וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ, וְשָׁלַח אבשלום אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ, כאשר ישק איש לאחיו הדומה לו.
(ו) וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.
