ב. חולה שאין בו סכנה, אם אין אפשרות לעשות את הנחוץ לרפואתו על ידי יהודי בהיתר, עושין לו את כל הנחוץ על ידי גוי, ואפילו דבר שהוא מלאכה גמורה מן התורה, ובתנאי שיש בה צורך לשבת, ולא לצורך מוצאי שבת.
אבל יהודי לא יחלל את השבת לחולה כזה במלאכה גמורה שאסורה מן התורה, אפילו במקרה של סכנת אבר, אם ברור שלא תתפתח ממנה סכנה לכל הגוף. ואסור לו לעשות מלאכה דאורייתא אפילו בשינוי, שלא כדרך עשייתה בחול. [אמנם יש מגדולי הפוסקים המתירים ליהודי לעשות צורכי רפואתו של חולה שאין בו סכנה גם אם עשייתם קשורה במלאכה דאורייתא, בתנאי שיעשה שלא כדרך עשייתה בחול].
