משנה ג: רִבָּה שַׁמְנָהּ, וְחִסֵּר שַׁמְנָהּ, חִסֵּר לְבוֹנָתָהּ, פְּסוּלָה. הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל שְׁיָרֶיהָ בַחוּץ, אוֹ כַזַּיִת מִשְּׁיָרֶיהָ בַחוּץ, לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ בַּחוּץ, אוֹ כַזַּיִת מִקֻּמְצָהּ בַּחוּץ, אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ בַּחוּץ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לֶאֱכוֹל שְׁיָרֶיהָ לְמָחָר, אוֹ כַזַּיִת מִשְּׁיָרֶיהָ לְמָחָר, לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר, אוֹ כַזַּיִת מְקֻּמְצָהּ לְמָחָר, אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בַּכֶּלִי, וְהַמְהַלֵּךְ, וְהַמַּקְטִיר, לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. קָמַץ בִּשְׁתִיקָה וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ, אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר בִּשְׁתִיקָה, אוֹ שֶׁקָּמַץ וְנָתַן בַּכְּלִי וְהִלֵּךְ וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
משנה ג: כאשר מביא האדם מנחה, מוסיף הוא עליה שמן, ונותן עליה לבונה [מלבד מנחת סוטה ומנחת חוטא, שאין נותנים בהן שמן ולבונה], ושיעור השמן הוא לוג לכל עשרון, ושיעור הלבונה הוא שני קרטים. אם רִבָּה את שַׁמְנָהּ של המנחה, כגון שנתן שני לוגים שמן או יותר, וְכן אם חִסֵּר שַׁמְנָהּ, שנתן בה פחות מלוג שמן, או שחִסֵּר לְבוֹנָתָהּ, שנתן בה רק קורט אחד של לבונה, הרי היא פְּסוּלָה [אמנם בריבוי הלבונה אין המנחה פסולה, אלא אם כן ריבה יותר מידי, שנתן בה שני קמצים].
בעבודות המקדש יש שתי סוגי מחשבות הפוסלות את הקרבן, בין בזבח ובין במנחה, מחשבת 'חוץ למקומו', והיינו שבזמן עשיית אחת העבודות חשב המקריב לעשות עבודה אחרת או לאכול את הקרבן מחוץ למקום הראוי לו, וזהו מחשבה הפוסלת את הקרבן, אך אינה מפגלת אותו. ומחשבת 'חוץ לזמנו', והיינו שבזמן עשיית אחת העבודות חשב המקריב לעשות את אחת מהעבודות האחרות או לאכול את הקרבן לאחר הזמן הראוי לכך, וזו מחשבה המפגלת את הקרבן. וכשם שבעבודות הזבח יש ארבע עבודות שהמחשבה בהם פוסלת או מפגלת, והם שחיטה, קבלת הדם, הולכתו וזריקתו על המזבח, כך במנחה יש ארבע עבודות דומות, והם קמיצת המנחה, נתינת הקומץ בכלי, הולכתו והקטרתו על המזבח. הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה מתוך מחשבה לֶאֱכוֹל את שְׁיָרֶיהָ בַחוּץ, אוֹ כַזַּיִת מִשְּׁיָרֶיהָ בַחוּץ, וכן אם חשב בשעת קמיצתה לְהַקְטִיר את קֻמְצָהּ בַּחוּץ, אוֹ כַזַּיִת מִקֻּמְצָהּ בַּחוּץ, אוֹ שחשב לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ בַּחוּץ, הרי זה פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת – האוכלו אינו חייב כרת.
אבל אם קמץ את המנחה מתוך מחשבה לֶאֱכוֹל שְׁיָרֶיהָ לְמָחָר, אוֹ כַזַּיִת מִשְּׁיָרֶיהָ לְמָחָר, וכן אם קמצה מתוך מחשבה לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר, אוֹ כַזַּיִת מְקֻּמְצָהּ לְמָחָר, אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר, הרי זה פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת – האוכל ממנחה זו חייב כרת.
זֶה הַכְּלָל, כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בַּכֶּלִי, וְהַמְהַלֵּךְ, וְהַמַּקְטִיר, שהן ארבע העבודות העיקריות שבמנחה, ועשה כן מתוך מחשבה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, הרי זה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. ואם עשה אחת מארבע עבודות אלו במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, הרי זה פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד – ובתנאי שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר של המנחה, והיינו הקומץ, כְּמִצְוָתוֹ, שלא היה בו פסול אחר, וכיון שלא היה במנחה זו כל פסול, וחשב בה מחשבת חוץ לזמנו, הרי זה פיגול. ומבארת המשנה, כֵּיצַד 'קָרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ', כגון שקָמַץ בִּשְׁתִיקָה, ללא מחשבת פסול, וְנָתַן את הקומץ בַּכְּלִי, וְהִלֵּךְ עם הקומץ, וְהִקְטִיר אותו במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, הרי שמלבד הקמיצה שנעשתה כראוי נעשו שאר העבודות במחשבת פיגול, אוֹ שֶׁקָּמַץ במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְנָתַן בַּכְּלִי, וְהִלֵּךְ, וְהִקְטִיר, בִּשְׁתִיקָה, ללא מחשבת פסול, אוֹ שֶׁקָּמַץ, וְנָתַן בַּכְּלִי, וְהִלֵּךְ, וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ, כלומר, עשה את כל ארבע העבודות במחשבת חוץ לזמנו, זֶה הוּא שֶׁקָּרֵב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ, כלומר, באופנים אלו, שלא היתה מעורבת כל מחשבת פסול [של חוץ למקומו] בעבודת המנחה, אלא היתה בעבודה זו רק מחשבת פיגול [של חוץ לזמנו], נעשה הקרבן פיגול. ובמשנה הבאה יבואר מה הם האופנים שבהם 'לא קרב המתיר כמצוותו', שבאופנים אלו אין הקרבן מתפגל.
