משנה ב: שָׁחַט שְׁנֵי כְבָשִׂים לֶאֱכוֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין לֶאֱכוֹל אֶחָד מִן הַסְּדָרִים לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. זֶה וְזֶה פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִן הַסְּדָרִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא בְטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
משנה ב: נאמר בתורה לגבי קרבנות הקרבים בחג השבועות (ויקרא כג יט-כ) 'וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן', ואותם שני כבשים מתירים את שתי הלחם באכילה. שָׁחַט את שְׁנֵי הכְבָשִׂים של עצרת מתוך מחשבה לֶאֱכוֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר, או שהִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין הנמצאים על שתי המערכות של לחם הפנים מתוך מחשבה לֶאֱכוֹל אֶחָד מִן הַסְּדָרִים של לחם הפנים לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַחַלָּה משתי הלחם, וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר מלחם הפנים, שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו לאוכלו חוץ לזמנו, הרי הוא פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְהַשֵּׁנִי, שלא חשב לאוכלו חוץ לזמנו, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וְזֶה – כל החלות וכל הלחמים נעשים פִּגּוּל, מאחר וחשב לאכול חלק מהם חוץ לזמנם, וכולם נחשבים כגוף אחד [וכמו החושב לאכול כזית מן הזבח חוץ לזמנו, שכל הזבח מתפגל], וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
מביאה המשנה עתה מחלוקת נוספת בענין דומה: נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת של שתי הלחם קודם שנזרק הדם של הכבשים, המתירים את החלות באכילה, אוֹ שנטמא אֶחָד מִן הַסְּדָרִים של לחם הפנים קודם שהוקטרו בזיכי הלבונה המתירים את הלחמים באכילה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, לפי שכך קיבל רבי יהודה מרבותיו בקבלה, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק, אלא אם נפסל חלקו נפסל כולו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, רק הַטָּמֵא בְטֻמְאָתוֹ, וְאילו הַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
