ז) היה עומד באחת משתי רשויות אלו, ופשט חבירו ידו מרשות שניה, ונטל חפץ מיד זה העומד ברשות זו, והכניסו אצלו, או שהוציא חפץ מאצלו והניח ביד זה העומד, זה העומד לא עשה כלום, שהרי נתן בידו או נטל מידו, וחבירו חייב שהרי עקר והניח:
ח) היה עומד באחת משתי רשויות אלו, ונתן חבירו חפץ בידו או על גביו, ויצא באותו החפץ [-כשאותו חפץ עימו] לרשות שניה, ועמד שם, חייב, מפני שעקירת גופו בחפץ שעליו נחשבת כעקירת חפץ מאותה רשות, ועמידתו באותו החפץ נחשבת כהנחת החפץ בקרקע שעמד בה, לפיכך אם יצא בחפץ שבידו או על גביו, ולא עמד ברשות שניה אלא חזר ונכנס לרשות שהיה בה בתחילה והוא עדיין בידו, אפילו יצא ונכנס כל היום כולו עד שיצא היום, פטור, לפי שעקר ולא הניח. ואפילו עמד לתקן המשאוי עליו, עדיין הוא פטור, שאין עמידה כזו נחשבת 'הנחה', עד שיעמוד לנוח:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
