ט רֹ֣חַב הַקִּ֧יר אֲֽשֶׁר־לַצֵּלָ֛ע אֶל־הַח֖וּץ חָמֵ֣שׁ אַמּ֑וֹת וַֽאֲשֶׁ֣ר מֻנָּ֔ח בֵּ֥ית צְלָע֖וֹת אֲשֶׁ֥ר לַבָּֽיִת׃
֍ ֍ ֍
(ט) כפי שהתבאר, צורת הצלעות [הם התאים] בצפון ובדרום היה כך, כותל האולם וההיכל וקדש הקדשים היה חמש אמות, ואחר כך היה חלל ארבע אמות של התאים הראשונים שנמשכו לאורך ממזרח למערב, ואחר כך היה כותל שחצץ בין התאים, עוביו חמש אמות, משוך ממזרח למערב, ואחריו חמש אמות חלל התאים החיצוניים, ואחר כך קיר נוסף, ועל קיר זה אומר עתה, רֹחַב הַקִּיר אֲשֶׁר לַצֵּלָע אֶל הַחוּץ – בין הצלעות החיצוניות אל החלק החיצוני, עוביו חָמֵשׁ אַמּוֹת, וַאֲשֶׁר מֻנָּח בֵּית צְלָעוֹת אֲשֶׁר לַבָּיִת – וכך היה גם עובי הכותל ה'מונח' בין שתי שורות התאים, וכותל זה הוא שחילק את התאים לשני צדדים, צד אחד כלפי פנים וצד אחד כלפי חוץ, לכל האורך שממזרח למערב, ולכן הוא מכונה 'מונח בית צלעות', כי כביכול הניחו אותו באמצע הצלעות, לחלקם לשני חלקים, וכלול בזה שגם הקירות שהיו מפסיקים בין תא לתא היו בעובי חמש אמות [כי כל הכתלים ה'מונחים' בתוך הצלעות, בין לאורכם ובין לרוחבם, היו של חמש אמות].
