י וּבֵ֨ין הַלְּשָׁכ֜וֹת רֹ֣חַב עֶשְׂרִ֥ים אַמָּ֛ה סָבִ֥יב לַבַּ֖יִת סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃ יא וּפֶ֤תַח הַצֵּלָע֙ לַמֻּנָּ֔ח פֶּ֤תַח אֶחָד֙ דֶּ֣רֶךְ הַצָּפ֔וֹן וּפֶ֥תַח אֶחָ֖ד לַדָּר֑וֹם וְרֹ֨חַב֙ מְק֣וֹם הַמֻּנָּ֔ח חָמֵ֥שׁ אַמּ֖וֹת סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃
֍ ֍ ֍
(י) בשני הפסוקים הבאים בא לבאר שהתאים הללו היו פתוחים מצידם האחד אל האולם שלפני ההיכל, ומצידם השני אל לשכות העשרים שבעזרת הנשים, שהיו קדושות בקדושת עזרת ישראל, וכדי להסביר זאת ואת הטעם לכך, אומר תחילה, וּבֵין הַלְּשָׁכוֹת רֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה סָבִיב לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב, כלומר, לשכות העשרים עם קירותיהן היו בנויות ברוחב עשרים אמה מצפון לדרום, והיו בנויות סביב לבית, מצפון ומדרום.
(יא) וכדי שיהיו לשכות העשרים קדושות לענין זה שיהיה מותר לאכול בהם קדשי קדשים, וּפֶתַח הַצֵּלָע – פתח התאים בצד הסמוך אל פנים הבית, היה לַמֻּנָּח – פתוח אל הצלע שמעבר ל'מונח', שהוא הקיר הבנוי ממזרח למערב בין שתי שורות הצלעות, פֶּתַח אֶחָד דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן, וּפֶתַח אֶחָד לַדָּרוֹם, ופתח זה היה בהכרח בצלע המזרחית ביותר, והיינו בתא הסמוך לאולם, ועל ידי שהיה פתח מהאולם אל התא המזרחי הסמוך לו, ומתא זה אל התא השני דרך ה'מונח', והתא השני היה פתוח אל לשכות העשרים שמחוץ לכותל הבנין והגזרה [כי לשכות העשרים היו בעזרת הנשים, ברוחב אותן עשרים אמה מקודשות הסמוכות לכותל עזרת ישראל], על ידי זה היו יכולים לשחוט קדשים קלים גם בעשר אמות המבדילות בין כותל התאים לבין הכותל המקיף את כל הבנין והגזרה, וגם באותם לשכות עשרים, כי על ידי הפתחים הללו המגיעים עד האולם התקיים במקומות אלו הפסוק "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא ג' ב') וְרֹחַב מְקוֹם הַמֻּנָּח – רוחב חלל התאים בצד החיצוני של ה'מונח' [ומייחסים את החלל הזה אל המונח, כיון שעל ידי שהונח קיר זה באמצע התחלקו התאים, ובשונה מהתאים הפנימיים המיוחסים אל קיר הבית, התאים החיצוניים מיוחסים אל המונח], חָמֵשׁ אַמּוֹת סָבִיב סָבִיב, נמצא שהיו התאים וכתליהם מצפון לדרום מסודרים כך, ארבע אמות חלל התאים הפנימיים לכל האורך ממזרח למערב, חמש אמות עובי כותל המונח, חמש אמות חלל התאים החיצוניים לכל האורך ממזרח למערב, והכותל שלהם חמש אמות, אחריהם עשר אמות רווח, עד הכותל המקיף את כל הגזרה והבנין.
