טז הַסִּפִּ֡ים וְהַֽחַלּוֹנִ֣ים הָֽ֠אֲטֻמוֹת וְהָֽאַתִּיקִ֤ים ׀ סָבִיב֙ לִשְׁלָשְׁתָּ֔ם נֶ֧גֶד הַסַּ֛ף שְׂחִ֥יף עֵ֖ץ סָבִ֣יב ׀ סָבִ֑יב וְהָאָ֨רֶץ֙ עַד־הַֽחַלּוֹנ֔וֹת וְהַֽחַלֹּנ֖וֹת מְכֻסּֽוֹת׃ יז עַל־מֵעַ֣ל הַפֶּ֡תַח וְעַד־הַבַּיִת֩ הַפְּנִימִ֨י וְלַח֜וּץ וְאֶל־כָּל־הַקִּ֨יר סָבִ֧יב ׀ סָבִ֛יב בַּפְּנִימִ֥י וּבַחִיצ֖וֹן מִדּֽוֹת׃ יח וְעָשׂ֥וּי כְּרוּבִ֖ים וְתִֽמֹרִ֑ים וְתִֽמֹרָה֙ בֵּין־כְּר֣וּב לִכְר֔וּב וּשְׁנַ֥יִם פָּנִ֖ים לַכְּרֽוּב׃ יט וּפְנֵ֨י אָדָ֤ם אֶל־הַתִּֽמֹרָה֙ מִפּ֔וֹ וּפְנֵֽי־כְפִ֥יר אֶל־הַתִּֽמֹרָ֖ה מִפּ֑וֹ עָשׂ֥וּי אֶל־כָּל־הַבַּ֖יִת סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃
֍ ֍ ֍
(טז) עתה מבאר כי אמנם לעתיד לבוא יהיה הבית כולו מצופה זהב, אך בנבואה זו ראה יחזקאל את הבית כאילו הוא באמצע בנייתו, ולכן ראה את בנין האבנים, ועל גבי האבנים כיסוי של עצים כדי שיוכלו לצפות עליהם את הזהב, כיון שהזהב אינו נתפס על האבנים עצמם, אמנם היו בזה שני סוגים של חיפוי עצים, הַסִּפִּים – סיפי השערים, וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת שבקירות ההיכל, וְהָאַתִּיקִים הבנויים סָבִיב, כיון שכל אלו אינם נמשכים ביושר בשטח גדול, אי אפשר להניח עליהם נסרים גדולים של עץ, ולכן עשו לִשְׁלָשְׁתָּם, נֶגֶד הַסַּף שלהם שְׂחִיף עֵץ – ענפים דקים של עץ סָבִיב סָבִיב, ועל ענפים אלו ניתן להתפיס את הזהב כראוי. וְהָאָרֶץ עַד הַחַלּוֹנוֹת – אך על כל הקירות, מהארץ ועד גובה החלונות, וְהַחַלֹּנוֹת – ובין חלון לחלון, שכל אלו מקומות גדולים שניתן להניח עליהם נסרי עץ גדולים, מְכֻסּוֹת בנסרים אלו [אבל ה'שחיף עץ' לא היה 'מכסה' את האבן, כי מבין הענפים היו נראים האבנים].
(יז) וכיסוי זה של נסרי עץ היה עַל הקיר אשר מֵעַל הַפֶּתַח, עד התקרה, וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי וְלַחוּץ – וכיסויי עץ אלו, המוכנים לטיחת הזהב, היו בבית הפנימי ובעזרה החיצונית. ומלבד זאת ראה דבר נוסף, וְאֶל כָּל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב, בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן, רשומות מִדּוֹת, כלומר, על כל הקירות היו רשומים מדידות ומידות של האומנים, שציירו שם את צורות פיתוחי הזהב שעתידים לחבר שם, במידות שונות.
(יח) ומלבד המידות והציורים שהיו על הקירות, שאותם לא התחילו כלל לעשות אלא היו רק רשומים, וְעָשׂוּי – ראה שכבר עשו על העצים פיתוחים בצורות של כְּרוּבִים וְתִמֹרִים – עצי תמר, שהיו עתידים לרקע עליהם טסי זהב, וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב – ונעשה באופן שבין כרוב לכרוב היתה צורה של עץ תמר, וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב – ולכל צורה של כרוב היו שני פנים, כפי שיבאר בפסוק הבא.
(יט) וּפְנֵי אָדָם היו לכרוב ופונים אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ, וּפְנֵי כְפִיר [-אריה] היו לכרוב מצדו השני, ופונים אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ, כך היה עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב.
