משנה י: מֵתָה כְדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. סִגְּפָהּ וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוֹקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוֹקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם:
מֵתָה הבהמה כְדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס, ושומר שכר פטור על כך, והשואל חייב. אבל אם סִגְּפָהּ – עינה אותה ברעב או בקור או בחום, וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס, וחייב. עָלְתָה הבהמה בעל כרחו של השומר לְרָאשֵׁי צוֹקִין – להרים הגבוהים, וניסה למונעה מלעלות ולא יכל, וְנָפְלָה בעל כרחו, על אף שניסה למנוע את נפילתה, וָמֵתָה, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הֶעֱלָהּ אותה השומר לְרָאשֵׁי צוֹקִין, וְנָפְלָה, וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס, כיון שלא היה לו להעלותה לשם.
מַתְנֶה [-עושה תנאי] שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל יכול להתנות עם הבעלים לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר יכולים לעשות תנאי לִהְיוֹת פְטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם, כיון שכל תנאי שבעניני ממון, מועיל.
