לכן נקרא הגיהנם 'עלוקה', שהיא מוצצת הדמים הרעים ואחר כך מתה, כן מקבל עונשו על ידי אותן המזיקים שנבראו על ידי מעשיו, ואחר שיקבל כל העונש הנקצב לו, הם כלים מאליהם, ומתים. (רוח חיים, ו, א)
ידוע, כי בעשות האדם מצוה, ומקיים מצוות ה', הוא בונה עולמות עליונים קדושים, וזהו שכרו בעולם הבא, שנותנים לו כל העולמות והאורות העליונים שנתווספו על ידו, והוא מתעדן ומתענג בהם בתענוג נצחי. ובהיפך, חס ושלום, הוא בונה עולמות של שוא לס"מ, ומוסיף כח לסיטרא אחרא, רחמנא ליצלן, ומתיש כח פמליא של מעלה כביכול. והוא ענין הגיהנם, שמתרחב יותר על ידי העבירות. והם [-עולמות השוא] הם הנפרעים ממנו אחרי מותו, כפי עונשו הקצוב לו מהקדוש ברוך הוא כפי ענין החטא. ואחר קיבול עונשים הם מתים וכלים מאליהם, כי אין להם כח וחיות, רק מן העבירה.
זהו שאמרו, 'כל כנסיה שהיא לשם שמים', היינו עולמות עליונים הקדושים שכנס, ונבראו מעסק תורתו ומצוותיו, 'סופה להתקיים', כי הוא מתעדן בהם בעידון ותענוג נצח, כי הם עולמות נצחיים וקיימים לעד. 'וכל כנסיה שאינה לשם שמים', הם העולמות שנבראו מעבירותיו, 'אין סופה להתקיים'. (רוח חיים ד, יא)
