משנה ח: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי בַּמַּחֲבַת, לֹא יָבִיא בַמַּרְחֶשֶׁת. בַּמַּרְחֶשֶׁת, לֹא יָבִיא בַמַּחֲבַת. וּמַה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת, אֶלָּא שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת יֶשׁ לָהּ כִּסּוּי, וְהַמַּחֲבַת אֵין לָהּ כִּסּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מַרְחֶשֶׁת עֲמֻקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁים, וּמַחֲבַת צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁים:
משנה ח: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי להביא מנחה בַּמַּחֲבַת, לֹא יָבִיא מנחה בַמַּרְחֶשֶׁת. וכן הנודר להביא מנחה בַּמַּרְחֶשֶׁת, לֹא יָבִיא בַמַּחֲבַת [ואמנם אסור לשנות את כל המנחות מאחת לחברתה, אלא שהוצרכה המשנה לחדש את הדין בשתי מנחות אלו, כיון שהן דומות זו לזו בכך ששתיהן נעשות בכלי, ומכל מקום אסור לשנות אפילו ביניהן]. מבארת המשנה, וּמַה החילוק בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת, אֶלָּא שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת, יֶשׁ לָהּ כִּסּוּי, וְהַמַּחֲבַת אֵין לָהּ כִּסּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שקיבל כך מרבותיו, שזהו החילוק בין מחבת למרחשת. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מַרְחֶשֶׁת, עֲמֻקָּה, שנאמר (ויקרא ז ט) 'וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת', ומשמע שהעשייה היא בתוכה, שיש לה 'תוך', וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁים, כלומר, כיון שיש לה תוך, ניתן למלאותה שמן, ובשעת הרתיחה מתנועע השמן ומתנועעת המנחה בתוך השמן, ונראים כרוחשים [ויש גורסים 'ומעשיה רכים', כלומר, נעשית העיסה רכה, ואין חשש שתישפך החוצה, כיון שיש לכלי שפה]. וּמַחֲבַת, צָפָה – אין לה עומק, אלא תחתית המחבת והשפה 'צפים', באותו גובה, והרי היא עשויה כטס מרודד ללא שפה, שנאמר (שם) 'וְעַל מַחֲבַת', הרי שהעשייה היא על גבי המחבת, כיון שאין לו 'תוך', וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁים – נעשית המנחה מעיסה קשה, כיון שאם תהיה רכה, תישפך מהמחבת החוצה, כיון שאין לו שפה סביב.
