(לב) וּבַרְזִלַּי֙ הַגִּלְעָדִ֔י יָרַ֖ד מֵרֹֽגְלִ֑ים וַיַּֽעֲבֹ֤ר אֶת־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַיַּרְדֵּ֔ן לְשַׁלְּח֖וֹ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃ (לג) וּבַרְזִלַּי֙ זָקֵ֣ן מְאֹ֔ד בֶּן־שְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה וְהֽוּא־כִלְכַּ֤ל אֶת־הַמֶּ֨לֶךְ֙ בְשִֽׁיבָת֣וֹ בְמַֽחֲנַ֔יִם כִּי־אִ֛ישׁ גָּד֥וֹל ה֖וּא מְאֹֽד׃ (לד) וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־בַּרְזִלָּ֑י אַתָּה֙ עֲבֹ֣ר אִתִּ֔י וְכִלְכַּלְתִּ֥י אֹֽתְךָ֛ עִמָּדִ֖י בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ (לה) וַיֹּ֥אמֶר בַּרְזִלַּ֖י אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ כַּמָּ֗ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י כִּֽי־אֶעֱלֶ֥ה אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ (לו) בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָה֩ אָֽנֹכִ֨י הַיּ֜וֹם הַֽאֵדַ֣ע ׀ בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֗ע אִם־יִטְעַ֤ם עַבְדְּךָ֙ אֶת־אֲשֶׁ֤ר אֹכַל֙ וְאֶת־אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁתֶּ֔ה אִם־אֶשְׁמַ֣ע ע֔וֹד בְּק֖וֹל שָׁרִ֣ים וְשָׁר֑וֹת וְלָמָּה֩ יִֽהְיֶ֨ה עַבְדְּךָ֥ עוֹד֙ לְמַשָּׂ֔א אֶל־אֲדֹנִ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃ (לז) כִּמְעַ֞ט יַֽעֲבֹ֧ר עַבְדְּךָ֛ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וְלָ֨מָּה֙ יִגְמְלֵ֣נִי הַמֶּ֔לֶךְ הַגְּמוּלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (לח) יָֽשָׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ וְאָמֻ֣ת בְּעִירִ֔י עִ֛ם קֶ֥בֶר אָבִ֖י וְאִמִּ֑י וְהִנֵּ֣ה ׀ עַבְדְּךָ֣ כִמְהָ֗ם יַֽעֲבֹר֙ עִם־אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַֽעֲשֵׂה־ל֕וֹ אֵ֥ת אֲשֶׁר־ט֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃ (לט) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ אִתִּי֙ יַֽעֲבֹ֣ר כִּמְהָ֔ם וַֽאֲנִי֙ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֔וֹ אֶת־הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תִּבְחַ֥ר עָלַ֖י אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ (מ) וַיַּֽעֲבֹ֧ר כָּל־הָעָ֛ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן וְהַמֶּ֣לֶךְ עָבָ֑ר וַיִּשַּׁ֨ק הַמֶּ֤לֶךְ לְבַרְזִלַּי֙ וַיְבָ֣רְכֵ֔הוּ וַיָּ֖שָׁב לִמְקֹמֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(לב) וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי, אשר שלח לדוד המלך את כל צרכיו בעת שברח מירושלים, יָרַד מֵרֹגְלִים, וַיַּעֲבֹר אֶת [-עם] הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן, לְשַׁלְּחוֹ – ללוותו בעוברו אֶת הַיַּרְדֵּן.
(לג) וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד, בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְשִׁיבָתוֹ [-בזמן שישב] בְמַחֲנַיִם, כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא בעשירות מְאֹד. והיה ראוי לכבוד מאת דוד מחמת שלשה דברים אלו, זקנותו, הטובה שהיטיב עם דוד, ועשירותו.
(לד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי, אַתָּה עֲבֹר אִתִּי את הירדן לירושלים, כיון שכבוד הוא לי שאדם חשוב כמוך ילווה אותי כשאני חוזר למלכותי, והגם שאתה עשיר ואינך צריך לשולחני, וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי, שתהיה מאוכלי שולחני, לכבוד, ותהיה בִּירוּשָׁלִָם, שהיא עיר גדולה וחשובה, ולא בעירך רוגלים, שהיא קטנה.
(לה) וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ, גם אם תהיה תועלת בהליכתי עמך לירושלים, וכי כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם, והרי לא תימשך תועלת זו זמן רב, ואין כדאי מחמתה שאטרח לעלות לירושלים.
(לו) ועוד, שהרי לא תהיה שום תועלת בהליכתי, כי אם תרצה לדרוש בעצתי, הרי בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע, שאוכל לייעץ לך. ואם כוונתך שאעלה לתועלתי, אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה, אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת, והרי כבר איני נהנה מהנאות הגוף כלל, ואם כן לא רק שלא אביא תועלת, אלא אהיה למשא עליך, וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
(לז) ועוד, שהרי כלל איני ראוי לגמול חשוב כל כך מאת המלך, כי לא עשיתי דבר, כִּמְעַט – דבר מועט אני עושה, יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ, ואין זה דבר גדול כל כך, וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת.
(לח) ואם בכל זאת רוצה אתה להיטיב עימי, יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי, וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם, שהוא בני העומד לירש אותי ולעמוד תחתי, יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ.
(לט) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, גם בלא בקשתך כבר חשבתי כי אִתִּי יַעֲבֹר בנך כִּמְהָם, כי רצוני לגמול לו טובה מצד עצמו, ולא אעשה לו הטוב בעיני, אלא וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, ומלבד זאת, רצוני להיטיב גם לך בעצמך, וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ.
(מ) וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהַמֶּלֶךְ עָבָר, וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי, וַיְבָרְכֵהוּ, וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ.
