פרק ו, משנה א: אֵלּוּ מְנָחוֹת נִקְמָצוֹת וּשְׁיָרֵיהֶן לַכֹּהֲנִים, מִנְחַת סֹלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין, מִנְחַת גּוֹיִם, מִנְחַת נָשִׁים, מִנְחַת הָעֹמֶר, מִנְחַת חוֹטֵא, וּמִנְחַת קְנָאוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת, וְהַקֹּמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם קְרֵבִין לְעַצְמָן:
פרק ו, משנה א: אֵלּוּ מְנָחוֹת נִקְמָצוֹת – נוטל מהם הכהן קומץ ומקטירו על גבי המזבח, וּשְׁיָרֵיהֶן נאכלים לַכֹּהֲנִים, מִנְחַת סֹלֶת, נקמצת לאחר שבללה בשמן, בעודה עיסה, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין, וארבע מנחות אלו נאפות תחילה, במחבת או במרחשת או בתנור, ואחר כך פותת אותם לפתיתים בשיעור כזית, וקומץ את הפתיתים, מִנְחַת גּוֹיִם, מִנְחַת נָשִׁים, מִנְחַת הָעֹמֶר, מִנְחַת חוֹטֵא שמביא דל שחטא בטומאת מקדש וקדשיו, וּמִנְחַת קְנָאוֹת – מנחת סוטה, ושתי מנחות אלו, מנחת חוטא ומנחת סוטה, נקמצות בעודן קמח.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים, אף שכל מנחה של כהן אינה נאכלת אלא מוקטרת כולה, מכל מקום היא נִקְמֶצֶת, וְהַקֹּמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם קְרֵבִין לְעַצְמָן, אמנם תנא קמא סובר שכל מנחה המוקרבת כליל, אינה נקמצת כלל.
