משנה א: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר, יִקְצֹר, לַעֲקֹר, יַעֲקֹר, לַחֲרשׁ אַחֲרָיו, יַחֲרשׁ. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים. וּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים:
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ באריסות, כלומר, שהאריס עובד בקרקע ואינו מקבל שכר קבוע, אלא נוטל חלק מסוים מהיבול, חצי, שליש או רבע, או שקיבל את הקרקע החכירה, שנותן כמות מסוימת וקבועה של תבואה בכל שנה, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר את התבואה במגל, יִקְצֹר, ומקום שנהגו לַעֲקֹר את התבואה, יַעֲקֹר, ומקום שנהגו לַחֲרשׁ אַחֲרָיו – אחרי הקצירה, כדי שימותו העשבים הרעים, יַחֲרשׁ, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
כְּשֵׁם שֶׁבעל השדה והאריס או החוכר חוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת – ענפי הגפנים וּבַקָּנִים התומכים את הענפים, וּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים, ולכן חולקים בהם.
