"בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", לכאורה היה צריך לומר 'אשר תזכיר', אבל הענין הוא, כי באמת הקדוש ברוך הוא נותן כח לאדם ללמוד ולהגות בתורה, או לעשות איזו מצוה, כמו שאומרים 'אברים שפילגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפינו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו', ולא בכח שלנו.
זהו שכתוב "בכל המקום אשר אזכיר", רצה לומר, אף שאני הוא הנותן לך כח לעשות חיל בתורה ובמצוות, ומשורת הדין לא היה לך עלי שום תשלום וגמול אף על פי כן נחשב לפני כאילו אתה עושה רק בכח עצמך, "ואבוא אליך וברכתיך". (רוח חיים, ג, ו)
