(טו) וַתְּהִי־ע֧וֹד מִלְחָמָ֛ה לַפְּלִשְׁתִּ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֨רֶד דָּוִ֜ד וַֽעֲבָדָ֥יו עִמּ֛וֹ וַיִּלָּֽחֲמ֥וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיָּ֥עַף דָּוִֽד׃ (טז) וְיִשְׁבִּ֨י בְּנֹ֜ב אֲשֶׁ֣ר ׀ בִּֽילִידֵ֣י הָֽרָפָ֗ה וּמִשְׁקַ֤ל קֵינוֹ֙ שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ מִשְׁקַ֣ל נְחֹ֔שֶׁת וְה֖וּא חָג֣וּר חֲדָשָׁ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לְהַכּ֥וֹת אֶת־דָּוִֽד׃ (יז) וַיַּֽעֲזָר־לוֹ֙ אֲבִישַׁ֣י בֶּן־צְרוּיָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִתֵ֑הוּ אָ֣ז נִשְׁבְּעוּ֩ אַנְשֵׁי־דָוִ֨ד ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר לֹֽא־תֵצֵ֨א ע֤וֹד אִתָּ֨נוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א תְכַבֶּ֖ה אֶת־נֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃ (יח) וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֗ה סִבְּכַי֙ הַחֻ֣שָׁתִ֔י אֶת־סַ֕ף אֲשֶׁ֖ר בִּֽילִדֵ֥י הָֽרָפָֽה׃ (יט) וַתְּהִי־ע֧וֹד הַמִּלְחָמָ֛ה בְּג֖וֹב עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֡ךְ אֶלְחָנָן֩ בֶּן־יַעְרֵ֨י אֹֽרְגִ֜ים בֵּ֣ית הַלַּחְמִ֗י אֵ֚ת גָּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹֽרְגִֽים׃ (כ) וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ מָד֗וֹן וְאֶצְבְּעֹ֣ת יָדָיו֩ וְאֶצְבְּעֹ֨ת רַגְלָ֜יו שֵׁ֣שׁ וָשֵׁ֗שׁ עֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבַּע֙ מִסְפָּ֔ר וְגַם־ה֖וּא יֻלַּ֥ד לְהָֽרָפָֽה׃ (כא) וַיְחָרֵ֖ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֨הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן־שִׁמְעָ֖ה אֲחִ֥י דָוִֽד׃ (כב) אֶת־אַרְבַּ֥עַת אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְהָֽרָפָ֖ה בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖ד וּבְיַ֥ד עֲבָדָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(טו) לאחר מלחמת אבשלום, שנלחמו אנשי דוד עם ישראל, וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה, לַפְּלִשְׁתִּים אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיֵּרֶד דָּוִד וַעֲבָדָיו עִמּוֹ, וַיִּלָּחֲמוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים, וַיָּעַף [-התעייף] דָּוִד, כי היה כבר זקן וחלש.
(טז) באותה שעה שהתעייף דוד, ראהו אחד הפלישתים ששמו וְיִשְׁבִּי בְּנֹב, אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה – מילידי הענקים, וּמִשְׁקַל קֵינוֹ – משקל להב חניתו היה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת, וְהוּא חָגוּר חרב חֲדָשָׁה, וכיון שראה שדוד עייף, וַיֹּאמֶר – רצה לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד.
(יז) וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה [יש אומרים שעזרו ממש, ויש אומרים שעזר לו בתפילתו], וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַיְמִתֵהוּ. אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר, לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה, וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל, כי כל ישראל מושגחים על ידי ה' בזכות דוד, ואם ימות במלחמה הרי זה כאילו כבה נרם של כל ישראל.
(יח) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים, אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף, אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה.
(יט) וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים, וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים – ממשפחת בצלאל שהיה ראש אורגי הפרוכות והיריעות למשכן, בֵּית הַלַּחְמִי, אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי, וְעֵץ חֲנִיתוֹ של גליית היתה גדולה כִּמְנוֹר אֹרְגִים – כמו העץ שכורכים סביבו את הבד הארוג, שזהו עץ גדול מאד.
(כ) וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת, וַיְהִי שם מבין הפלישתים אִישׁ מָדוֹן – איש בעל מידה גדולה מאד, שהיה מהענקים, וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ, והיו יחד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אצבעות מִסְפָּר, וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה.
(כא) וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד.
(כב) אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה הענקים יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת, וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו.
