והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
סה. להודיע שראוי לכל אדם להיות מפחד תמיד, במקרה שיש לו סיבה לכך, הלא תראה, כי היה ראוי לעמשא לפחד מיואב שימיתהו, כדי שלא ירד מגדולתו כשר הצבא, והיתה החרב ביד יואב, ועם כל זה לא פחד, וחשב שאין כוונת יואב להזיקו, ואך מקרה היה שנפלה החרב מתערה, וקרה לו מזה המוות.
סו. להודיע שאין ראוי שבני העיר ימסרו נפשם להריגה בעבור הצלת אדם אחד מישראל, כשאותו אדם כחייב מיתה, כמו שבע בן בכרי, שהיה מורד במלכות. ומזה יתבאר גם כן שאם לא היה מחוייב מיתה כשבע בן בכרי לא הותר להם למוסרו להריגה. ולכן הסכימו אנשי העיר להרוג את שבע בן בכרי, להסיר מעליהם אנשי המלחמה שרצו להשחית את העיר כולה בגללו. כי אם לא היו עושים כן, היו נחשבים כולם כמורדים במלכות, והיו מתחייבים מיתה. ולכן אמרה האשה החכמה שאינם מורדים במלכות, אך הם שלומי אמוני ישראל.
סז. להודיע שלא יבוא העונש ללא חטא, ולכן כשהיה בזמן דוד רעב שלש שנים רצופות, היה הדבר מוזר בעיניהם מאד, מחמת גודל השגחת ה' על דוד, ולכן בקשו לדעת מהו החטא שמחמתו נענשו. ולאחר שהתברר להם שהעונש הוא מחמת רדיפת הגבעונים, ותיקנו את החטא, נעתר ה' לארץ ופסק הרעב.
סח. להודיע שה' יעניש את מי שמצער את בני האדם השפלים, בחושבו שאין מי יעזור להם, ולכן נענש שאול על רדיפת הגבעונים יותר מעל הריגת כהני נוב. והטעם שדבר זה חמור יותר, כיון שהרודף אנשי שפלים ממנו, ימצא תמיד את מי לרדוף, ויחטא בזה שוב ושוב, מה שאין כן ברודף בני אדם נכבדים. ועוד, שהריגת כהני נוב היה שאול נחשב רק כ'כלי' וכאמצעי לקיים את הנבואה שאמר ה' לעלי הכהן, מה שאין כן בהריגת הגבעונים.
