(יא) וַיֻּגַּ֖ד לְדָוִ֑ד אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָ֛ה רִצְפָּ֥ה בַת־אַיָּ֖ה פִּלֶ֥גֶשׁ שָׁאֽוּל׃ (יב) וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיִּקַּ֞ח אֶת־עַצְמ֤וֹת שָׁאוּל֙ וְאֶת־עַצְמוֹת֙ יְהֽוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מֵאֵ֕ת בַּֽעֲלֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֲשֶׁר֩ גָּֽנְב֨וּ אֹתָ֜ם מֵֽרְחֹ֣ב בֵּֽית־שַׁ֗ן אֲשֶׁ֨ר תְּלָא֥וּם שָׁ֨מָּה֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּי֨וֹם הַכּ֧וֹת פְּלִשְׁתִּ֛ים אֶת־שָׁא֖וּל בַּגִּלְבֹּֽעַ׃ (יג) וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ אֶת־עַצְמ֣וֹת שָׁא֔וּל וְאֶת־עַצְמ֖וֹת יְהֽוֹנָתָ֣ן בְּנ֑וֹ וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת־עַצְמ֖וֹת הַמּֽוּקָעִֽים׃ (יד) וַיִּקְבְּר֣וּ אֶת־עַצְמוֹת־שָׁא֣וּל וִיהוֹנָֽתָן־בְּ֠נוֹ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן בְּצֵלָ֗ע בְּקֶ֨בֶר֙ קִ֣ישׁ אָבִ֔יו וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּֽעָתֵ֧ר אֱלֹהִ֛ים לָאָ֖רֶץ אַֽחֲרֵי־כֵֽן׃
֍ ֍ ֍
(יא) וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה רִצְפָּה בַת אַיָּה פִּלֶגֶשׁ שָׁאוּל, שגמלה חסד עם המתים, ומכך התעורר דוד גם הוא לעשות חסד עם המתים.
(יב) ואמנם, אחרי ששאול כבר נענש בחייו על הריגת כהני נוב, ועתה נענש בהריגת בניו על רדיפת הגבעונים, היתה הקפדה על ישראל על כך שלא קברו ולא הספידו כראוי את שאול, וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵאֵת בַּעֲלֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד, אֲשֶׁר גָּנְבוּ אֹתָם מֵרְחֹב בֵּית שַׁן, אֲשֶׁר תְּלָאוּם שָׁמָּה פְּלִשְׁתִּים בְּיוֹם הַכּוֹת פְּלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל בַּגִּלְבֹּעַ, ובכך תיקן את מה שלא קברום כראוי, והוליכם דוד אל קברי אבותיהם.
(יג) וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וְאֶת עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, והעביר אותם בכל ישראל, והספידום כראוי להם בכל מקום. ואמנם זמן ההספד על מת הוא רק בתוך שנים עשר חודש למיתתו, ושאול ויהונתן נהרגו לפני כמה שנים, וַיַּאַסְפוּ אֶת עַצְמוֹת שבעת בני שאול הַמּוּקָעִים, שהיו בתוך שנים עשר חודש למיתתם, והספידום, ואגב הספדם הספידו גם את שאול ויהונתן.
(יד) וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן, בְּצֵלָע [-שם מקום סמוך לירושלים], בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, ובכך תיקנו את ענין קבורתו של שאול כראוי. וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ, להספידם כראוי. וכיון שתיקנו את כל הדברים כראוי, וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן, וירדו גשמים ופסק הרעב.
