משנה ו: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ, אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם קִבְּלָה הֵימֶנּוּ בְּמָעוֹת, בֵּין כָּךְ ובֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחִכּוּרוֹ:
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בחכירות של כמות מסוימת של תבואה לשנה, וַאֲכָלָהּ חָגָב, אוֹ נִשְׁדְּפָה – הוכתה התבואה ברוח ונשרו ממנה גרעיני התבואה, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, שרוב שדות העיר ניזוקו ממכה זו, מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ – מפחית החוכר את כמות התבואה שהתחייב לתת לבעל הקרקע. אך אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה, ורק שדה זו הוכתה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ, אלא נותן לו את כל הכמות שהתחייב עליה, כיון שיכול בעל הקרקע לטעון שמזלו הרע של החוכר גרם לכך, ואין בעל הקרקע צריך להפסיד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם קִבְּלָה הֵימֶנּוּ בְּמָעוֹת – אם התחייב החוכר לתת מעות לבעל הקרקע, ולא תבואה, בֵּין כָּךְ ובֵין כָּךְ – בין אם זו מכת מדינה ובין אם רק שדהו התקלקלה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחִכּוּרוֹ, כיון שאף אם זו מכת מדינה, הרי זו גזירה שנגזרה על התבואה, ובנזקי התבואה עליהם להתחלק, אבל על הממון לא נגזרה גזירה, ואין בעל הקרקע צריך להפסיד מעותיו.
