משנה ד: נְסָכִין שֶׁקָּדְשׁוּ בַכֶּלִי וְנִמְצָא הַזֶּבַח פָּסוּל, אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר, יִקְרְבוּ עִמּוֹ. וְאִם לָאו, יִפָּסְלוּ בְלִינָה. וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, אֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז), וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה, הַתּוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם, וְלֹא וְלָדָהּ וְלֹא חֲלִיפָתָהּ וְלֹא תְמוּרָתָהּ טְעוּנִין לָחֶם:
משנה ד: נְסָכִין הבאים יחד עם קרבן בהמה, שֶׁקָּדְשׁוּ בַכֶּלִי, על ידי שנשחט הזבח, שזביחה זו מקדשת את הנסכים, אם אכן היו באותה שעה בכלי שרת, וְנִמְצָא הַזֶּבַח פָּסוּל, שנפסל בשעת זריקת הדם, כיון שהנסכים עדיין קדושים ולא נפסלו עם הזבח, אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר, שכבר נשחט, יִקְרְבוּ הנסכים עִמּוֹ, ואמנם דין זה הוא רק בקרבן ציבור, שלב בית דין מַתְּנֶה עליהם, שאם יפסל הזבח יוכלו להביאם עם זבח אחר שהוא קרבן ציבור. וְאִם לָאו, שלא היה שם קרבן אחר זבוח באותה שעה, יִפָּסְלוּ בְלִינָה – דינם של הנסכים כאילו נפסלו בלינה, ופסולים.
וְלַד של קרבן תּוֹדָה, הקדיש בהמה מעוברת לקרבן תודה, וילדה, שהדין הוא שאף הולד קדוש כמו אמו, וְכן תְמוּרָתָהּ, שהמיר את בהמת הקרבן שהקדיש לתודתו בבהמה אחרת, שהדין הוא ששתיהן קדושות, וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ, וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, ולאחר שהקריב את השניה ויצא בה ידי חובתו מצא את הבהמה הראשונה, כל אלו קדושים וקרבים במקדש, אך אֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם, בשונה מקרבן תודה עצמו, הבא עם לחמים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יב) 'וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה', ויש ללמוד מכך שרק הַתּוֹדָה עצמה טְעוּנָה לֶחֶם, וְלֹא וְלָדָהּ, וְלֹא חֲלִיפָתָהּ, וְלֹא תְמוּרָתָהּ, טְעוּנִין לָחֶם, אלא קרבים ללא לחם.
